אקולוגיה וסביבה
לכל השירים

מֶרְחַק פְּסִיעָה מִמֶּנִּי יָם / וַאֲנִי לֹא רוֹאֶה יָם / וְיֵשׁ בִּי יְדִיעַת יָם בְּלִי יָם / וְיֵשׁ בִּי שֶׁקֶט בְּלִי יְדִיעַת שֶׁקֶט

23 בינואר, 2024

מגזרות נייר / ליאור מעין

חֹשֶׁךְ הוּא דָּבָר דֵּי מַדְהִים

הַיֵּשׁ יֶשְׁנוֹ – אַתָּה יוֹדֵעַ אֶת זֶה

אֲבָל אֵין לוֹ שׁוּם זֵכֶר

.

מֶרְחַק פְּסִיעָה מִמֶּנִּי יָם

וַאֲנִי לֹא רוֹאֶה יָם

וְיֵשׁ בִּי יְדִיעַת יָם בְּלִי יָם

וְיֵשׁ בִּי שֶׁקֶט בְּלִי יְדִיעַת שֶׁקֶט

.

מוּלִי הָרַחַשׁ שֶׁל הַיֵּשׁ

שְׁנֵי קְצָווֹת שֶׁל הֱיוֹת בּוֹדֵד

כְּשֶׁיֵּשׁ יֵשׁ

וּכְשֶׁאֵין

.

פִּתְאֹם, נְקֻדַּת אוֹר יוֹצֵאת לָעוֹלָם וּבְאוֹתָהּ הַמִּדָּה בּוֹרֵאת אוֹתוֹ

מִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ, אִשָּׁה עִם קָיָאק

מְנַסָּה לַחֲזֹר לַחוֹף

 

מתוך: ליאור מעין. 2023. מה שיש עכשיו. הוצאת "אפיק" וכליל מקום.


בין המילים

עורכת המדור: עדנה גורני

השיר 'מגזרות נייר' מתאר התרחשות מוכרת ופשוטה לכאורה. מנקודת מבטו של מתבונן אנושי, בחושך אין זכר לַיֵּשׁ. ואכן אצל בני אדם מודרניים, החוש הדומיננטי הוא חוש הראייה. בעלי חיים אחרים (כולל אולי בעבר ההומינידים הראשונים) מצוידים בחוש שמיעה מצוין ובחוש ריח מחודד ביותר. תנשמת, למשל, מסוגלת לצוד מכרסם קטן בחשכה מוחלטת, כשהיא מסתמכת על חוש השמיעה. לכן היא לא הייתה מסכימה עם הדובר בשיר – גם בחושך ישנן תזכורות רבות לַיֵּשׁ, עולם שלם. גם עטלפי חרקים היו חולקים על הקביעה האנושית – הם מצוידים במנגנון איכון הד. מנגנון דומה של סונאר ביולוגי קיים גם אצל דולפינים ולווייתנים מסוימים, ומאפשר להם לנווט, לאתר מזון ואף לתקשר עם בני מינם ממרחקים גדולים מאוד. אפשר לסכם ולומר כי היֵש רווי רחשים, קולות וריחות נוסף על הדברים שרואים.

הדובר בשיר מודע כמובן למגבלות החושיות של בני האדם, שמהלכים בעולם כבדי ראייה, כבדי שמיעה ותתרנים – בהשוואה לחושים של בעלי חיים אחרים. אבל הוא בוחר ללכת לכיוון אחר – לידיעה שאינה כרוכה בקליטת מידע חושי על הסביבה. אף על פי שלַיֵּשׁ אין זכר – אני יודע שהוא ישנו. אף על פי שאיני רואה ים, אני יודע שהים ישנו. ולהפך – יש בי שקט בלא ידיעת השקט. הצמצום, שבהתחלת השיר "אין לו שום זכר", מתרחב לטווח האפשרי הגדול ביותר – בין היש לאין, בין האור לחושך, בין הכול ללא כלום, בין חיים למוות. ובתוך הידיעה הזאת מתברר לא רק שהאדם איננו מרכז היקום, אלא שההבנה שלו איננה חיונית לעולם. היש ישנו גם כשהחושך יורד ולַיֵּשׁ אין זכר. היש ישנו גם אם אין אדם שרואה אותו – ייתכן שמכך גם נובעת תחושת הבדידות של המתבונן בין היש לאין.

בסיום חוזר הדובר בשיר לחוש הראייה – נקודת אור מגיחה מתוך החושך, כלומר מתוך האין, אל העולם, ואף בוראת אותו, כי את האור אפשר לראות והוא מאיר על סביבתו. היש, שלא היה לו זכר, נברא עתה במילים של המשורר הבורא – "אישה עם קיאק מנסה לחזור לחוף". ואכן, בסיפור הבריאה האור הוא הראשון להיברא במילים מתוך התהום והחושך: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר – וַיְהִי־אוֹר.

ליאור מעין מזכיר לנו שהתבוננות שמובעת במילים היא תמיד סובייקטיבית, ולכן הטבע הוא תמיד יש וגם אין, כי איננו יודעים דבר על נקודת מבטו של הטבע ועל מהותו העמוקה בלא קשר לבני אנוש. איננו יודעים דבר על נקודות המבט של כל היצורים החיים, ויש בכך גם ללמדנו ענווה אל מול העולם, המורכב לאין ערוך מאשר הוא נראה מנקודת מבטנו.


מחשבה אחת על “מגזרות נייר / ליאור מעין

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


ציטוט מומלץ

גורני ע. 2023. מגזרות נייר / ליאור מעין. אקולוגיה וסביבה 14(4).
העתק


מחקרי סביבה אצלך בתיבה

    מחקרי סביבה אצלך בתיבה



      ציטוט מומלץ

      גורני ע. 2023. מגזרות נייר / ליאור מעין. אקולוגיה וסביבה 14(4).
      העתק

      תכנים נוספים שעשויים לעניין אותך

      עולם מלא פצעים / גליה וורגן ומירלה משה אלבו

      עדנה גורני

      גיליון סתיו 2024 / כרך 15(3) / אקלים של שינוי גחליליות נעלמות, קרחונים נמסים – והמשבר האקלימי מחריף. האם נשנה כיוון?

      גחליליות נעלמות, קרחונים נמסים – והמשבר האקלימי מחריף. האם נשנה כיוון?

      גיליון סתיו 2024 / כרך 15(3) / אקלים של שינוי

      תום התמר / הדר לוטן

      עדנה גורני

      גיליון קיץ 2024 / כרך 15(2) לא בתמימותם של עצי תמר עוסק השיר אלא בסופם, עקב הרעלה ארוכת שנים

      לא בתמימותם של עצי תמר עוסק השיר אלא בסופם, עקב הרעלה ארוכת שנים

      גיליון קיץ 2024 / כרך 15(2)

      משירת הנגב המערבי

      עדנה גורני

      גיליון אביב 2024 / כרך 15(1) / שיקום ופיתוח בר-קיימא של הנגב המערבי שירי משוררות ומשוררים הטווים חוטי קשרים, הֶקשרים והתייחסויות למקום המגורים, אהבה לנגב ולנופיו, חיבור להיסטוריה רחוקה וקרובה, לצד השכנות עם עזה וחיים בצל מטחי טילים

      שירי משוררות ומשוררים הטווים חוטי קשרים, הֶקשרים והתייחסויות למקום המגורים, אהבה לנגב ולנופיו, חיבור להיסטוריה רחוקה וקרובה, לצד השכנות עם עזה וחיים בצל מטחי טילים

      גיליון אביב 2024 / כרך 15(1) / שיקום ופיתוח בר-קיימא של הנגב המערבי
      לראש העמוד