אקולוגיה וסביבה
לכל השירים
27 באפריל, 2022

שחיטה כשרה / שירה סתיו

בְּכָל יוֹם שְׁלִישִׁי שָׁלְחָה אוֹתִי אִמָּא / לִשְׁחֹט תַּרְנְגוֹלוֹת / שָׁלוֹשׁ אוֹ אַרְבַּע / עָמְדוּ צְפוּפוֹת בְּסַּל הַפְּלַסְטִיק הַיָּרֹק / הַמִּתְמַלֵּא בְּפֶרֶשׁ  / וּפוֹחֲדוֹת מְאוֹד. / לִטַּפְתִּי אֶת רָאשֵׁיהֶן לְהַרְגִּיעָן / וּכְשֶׁנִּקֵּב הַשּׁוֹחֵט אֶת צַוָּארָהּ שֶׁל הָאַחַת / הָפַךְ אוֹתָהּ לְהַגִּיר אֶת דָּמָהּ / שְׂפָתָיו מְמַלְמְלוֹת תְּפִלָּה, / סוֹבַבְתִּי אֶת הַסַּל / שֶׁלֹּא יִרְאוּ מָה מְצַפֶּה לָהֶן / (גַּם אֶת ראֹשִׁי סוֹבַבְתִּי.) / צָרִיךְ לְחַכּוֹת עַד שֶׁיֶּחְדְּלוּ לְהִתְרוֹצֵץ סָבִיב / לַחְבֹּט אֶת כַּנְפֵיהֶן בַּחוֹל / וּלְהַתִּיז דָּם מִצַּוָּאר שָׁחוּט / צָרִיךְ לְחַכּוֹת עַד שֶׁהַגּוּף יִדֹּם / וּלְהַחְזִיר אוֹתָן אֶל תּוֹך הַסַּל / הֵנַחְתִּי אוֹתָן / הָאַחַת עַל רְעוּתָהּ / יְלָדוֹת רַכּוֹת מְזֹהָמוֹת/ אִמָּא בַּבַּיִת הֵכִינָה מַיִם רוֹתְחִים / לְהַקֵּל עַל הַמְּרִיטָה / בְּכָל יוֹם שְׁלִישִׁי / אֶת הָרָאשִׁים חָתַכְתִּי בְּסַכִּין חַד / צָרִיךְ לְהַפְעִיל הַרְבֵּה לַחַץ בְּפֶרֶק הַיָּד / טָמַנְתִּי עָמֹק בְּפַח הַזֶּבֶל / כִּסִּיתִי מַהֵר בְּזֶבֶל אַחֵר /  שֶׁלֹּא יִסְתַּכְּלוּ עָלַי / בָּעֵינַיִם / אֶת אֶצְבְּעוֹת הָרַגְלַיִם צָרִיךְ לַחְתֹּך בַּפֶּרֶק / בְּדִיּוּק לִפְנֵי הַצִּפָּרְנַיִם / שֶׁהִסְתַּכְּלוּ עָלַי / צְהֻבּוֹת מִצַּעַר וְטִינָה / זֶה טוֹב לַמָּרָק / גֵ'לָטִין טִבְעִי / כָּךְ אוֹמְרִים / וּלְהִזָּהֵר עִם הַזֶּפֶק הַיָּרֹק / שֶׁלֹּא יִתְפּוֹצֵץ לָךְ בַּיָּדַיִם / וְיַרְעִיל הַכֹּל / מָתַיְשֶׁהוּ חָדַלְנוּ לִמְרֹט אֶת הַנּוֹצוֹת / שֶׁנִּדְבָּקוֹת לָאֶצְבָּעוֹת, קָשֶׁה לְהִפָּטֵר מֵהֶן, / קַל יוֹתֵר לִפְשֹׁט אֶת הָעוֹר / וְזֶה מָה שֶׁעוֹשׂוֹת נָשִׁים מֵאָז וּמֵעוֹלָם / כִּכְפָפָה נֶחְלֶצֶת מִיָּד / בִּשְׁתִיקָה / בְּכָל יוֹם שְׁלִישִׁי / וְרֵיחַ הַתּוֹעֵבָה עוֹמֵד בַּבַּיִת, / שִׂנְאַת הָאֵיבָרִים הַפְּנִימִיִּים / שִׂנְאַת הַבַּת הַפְּנִימִית / שִׂנְאַת הַפְּנִים. / וּבְיוֹם שִׁשִּׁי הָעוֹף הַמְּמֻלָּא  / בַּבֶּטֶן הַמְּלֵאָה / רוֹבֵץ.

 

מתוך: שירה סתיו. 2012. לשון אטית. הוצאת דביר.


בין המילים

עורכת המדור: עדנה גורני

בְּכָל יוֹם שְׁלִישִׁי ילדה נושאת תרנגולות בסל – שִגרה של מוות. הילדה מזדהה עם התרנגולות – היא יודעת שהן פוחדות ומנסה להרגיע אותן, ללטף את ראשן. השוחט אינו מתמהמה – ברגע הבא הוא מנקב את צווארה של התרנגולת הראשונה ומגיר את דמה. שחיטה כשרה, כותרת השיר, מחייבת זאת, כיוון שחל איסור על אכילת דם, "כי הדם הוא הנפש". שְׂפָתָיו מְמַלְמְלוֹת תְּפִלָּה, קרוב לוודאי את ברכת השחיטה, מעשי יום-יומי ושגור.

הילדה לא התרגלה למחזה שמתקיים כל יום שלישי. היא מרחמת על התרנגולות, ובזמן השחיטה של הראשונה היא מסובבת את הסל, כדי שהאחרות לא ייאלצו לצפות בסכין, בדם, בהתרוצצות של חבלי המוות. מעשה נוקב, מכמיר נפש, מזעזע. גם הילדה מסובבת את ראשה. בסיום השחיטה היא מניחה בסל את התרנגולות המתות, רואה בהן יְלָדוֹת רַכּוֹת, כמוה, מזוהמות בפרש ובחול, אולי בדם. בבית מתקדמות ההכנות למריטה ולבישול. הילדה חותכת את הראשים, מטמינה עמוק בפח הזבל, ומכסה מַהֵר בְּזֶבֶל אַחֵר, כדי שהעיניים לא יביטו בה. אבל מהמבט המוכיח אי אפשר להימלט – ציפורני האצבעות מסתכלות בילדה, צְהֻבּוֹת מִצַּעַר וְטִינָה. בזמן ההכנה לבישול יש להיזהר שהזפק לא יתפוצץ וירעיל את התבשיל – נקמה מאוחרת? העיניים, הציפורניים, אפילו הנוצות נדבקות לאצבעות וקשה להיפטר מהן. ריח העוף המתבשל הוא רֵיחַ הַתּוֹעֵבָה, / וּבְיוֹם שִׁשִּׁי הָעוֹף הַמְּמֻלָּא  / בַּבֶּטֶן הַמְּלֵאָה / רוֹבֵץ. אין להיפטר מהאשמה.

הילדה, או האישה הכותבת שנים מאוחר יותר, או שתיהן, חשות שנאה, אולי לתפקיד המגדרי שהופנם בהן, שאולצו למלא, וְזֶה מָה שֶׁעוֹשׂוֹת נָשִׁים מֵאָז וּמֵעוֹלָם, ואולי מאז הן סולדות מבשר, מאיברים פנימיים, מעוף ממולא.

רוב הילדים שגדלים בישראל כיום ורוב המבוגרים שחיים בה, לא מכירים את התמונה ששירה סתיו מתארת בשיר. הקשר עם בעלי החיים, תרנגולות במקרה זה, לא מתקיים, כי איננו מגדלים את בעלי החיים, ואיננו שותפים לשחיטה, להריגה, אלא קונים בסופרמרקט מוצר ארוז, קפוא בדרך כלל, שאינו דומה לחיה. למעשה, בעלי החיים אינם נתפסים כיצורים חיים, אלא כחומר גלם בתעשיית המזון שמפיקה מהם מוצרי צריכה – בשר, חלב וביצים, וככאלה כמובן שאינם קרובים לנו ואינם שותפים לנו, ואין לנו אחריות מוסרית כלפיהם.

כותרת השיר אירונית – השחיטה נעשית לפי חוקי הכשרות, אך המשוררת מטילה ספק בכשרות המוסרית שלה. התפילה הנאמרת במהלכה יוצרת ניגוד בין מותו של אדם, שקבורתו מלווה בתפילה מיוחדת, לבין הריגתו המכוונת של יצור חי, שאין בינה לבין התפילה דבר.

השיר מזמין כל אחת ואחד לחשוב באופן עמוק מה רובץ לנו בבטן, מתי ובאילו נסיבות אנחנו מסובבים את ראשנו, למי אנחנו מפנים עורף.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.


מאמר זה עבר שיפוט עמיתים


ציטוט מומלץ

גורני ע. 2022. שחיטה כשרה / שירה סתיו. אקולוגיה וסביבה 13(1): 72–73.
העתק



מחקרי סביבה אצלך בתיבה

    מחקרי סביבה אצלך בתיבה




      ציטוט מומלץ

      גורני ע. 2022. שחיטה כשרה / שירה סתיו. אקולוגיה וסביבה 13(1): 72–73.
      העתק

      תכנים נוספים שעשויים לעניין אותך

      להתבונן, לתהות, לכתוב, לקרוא, להשתהות, להאזין, לשאול

      עדנה גורני

      גיליון קיץ 2022 / כרך 13(2) מדור 'שירת הסביבה' חוגג 20 ומזכיר לנו כמה חשוב לאהוב, להשתלב, להזדהות, לשאול שאלות, לראות ולהקשיב, לתבוע, לצחוק, לקונן, לקוות, לא לדעת, ומעל לכול – להרגיש אחריות אישית ולפעול על פיה

      מדור 'שירת הסביבה' חוגג 20 ומזכיר לנו כמה חשוב לאהוב, להשתלב, להזדהות, לשאול שאלות, לראות ולהקשיב, לתבוע, לצחוק, לקונן, לקוות, לא לדעת, ומעל לכול – להרגיש אחריות אישית ולפעול על פיה

      גיליון קיץ 2022 / כרך 13(2)

      היא שרה / שי שניידר-אילת

      עדנה גורני

      גיליון קיץ 2022 / כרך 13(2) על המחיצות העומדות בינינו לבין הטבע, על ההפרדות שהן יוצרות, ועל תרומתה של המילה הכתובה ליצירת המחיצות. מה היינו אנחנו ומה היה לנו הטבע בטרם המצאת השפה?

      על המחיצות העומדות בינינו לבין הטבע, על ההפרדות שהן יוצרות, ועל תרומתה של המילה הכתובה ליצירת המחיצות. מה היינו אנחנו ומה היה לנו הטבע בטרם המצאת השפה?

      גיליון קיץ 2022 / כרך 13(2)

      על בריאה, פליאה ואשליה

      גיליון חורף 2021 / כרך 12(4)
      לראש העמוד