אקולוגיה וסביבה
לכל השירים
27 באפריל, 2022

שחיטה כשרה / שירה סתיו

בְּכָל יוֹם שְׁלִישִׁי שָׁלְחָה אוֹתִי אִמָּא / לִשְׁחֹט תַּרְנְגוֹלוֹת / שָׁלוֹשׁ אוֹ אַרְבַּע / עָמְדוּ צְפוּפוֹת בְּסַּל הַפְּלַסְטִיק הַיָּרֹק / הַמִּתְמַלֵּא בְּפֶרֶשׁ  / וּפוֹחֲדוֹת מְאוֹד. / לִטַּפְתִּי אֶת רָאשֵׁיהֶן לְהַרְגִּיעָן / וּכְשֶׁנִּקֵּב הַשּׁוֹחֵט אֶת צַוָּארָהּ שֶׁל הָאַחַת / הָפַךְ אוֹתָהּ לְהַגִּיר אֶת דָּמָהּ / שְׂפָתָיו מְמַלְמְלוֹת תְּפִלָּה, / סוֹבַבְתִּי אֶת הַסַּל / שֶׁלֹּא יִרְאוּ מָה מְצַפֶּה לָהֶן / (גַּם אֶת ראֹשִׁי סוֹבַבְתִּי.) / צָרִיךְ לְחַכּוֹת עַד שֶׁיֶּחְדְּלוּ לְהִתְרוֹצֵץ סָבִיב / לַחְבֹּט אֶת כַּנְפֵיהֶן בַּחוֹל / וּלְהַתִּיז דָּם מִצַּוָּאר שָׁחוּט / צָרִיךְ לְחַכּוֹת עַד שֶׁהַגּוּף יִדֹּם / וּלְהַחְזִיר אוֹתָן אֶל תּוֹך הַסַּל / הֵנַחְתִּי אוֹתָן / הָאַחַת עַל רְעוּתָהּ / יְלָדוֹת רַכּוֹת מְזֹהָמוֹת/ אִמָּא בַּבַּיִת הֵכִינָה מַיִם רוֹתְחִים / לְהַקֵּל עַל הַמְּרִיטָה / בְּכָל יוֹם שְׁלִישִׁי / אֶת הָרָאשִׁים חָתַכְתִּי בְּסַכִּין חַד / צָרִיךְ לְהַפְעִיל הַרְבֵּה לַחַץ בְּפֶרֶק הַיָּד / טָמַנְתִּי עָמֹק בְּפַח הַזֶּבֶל / כִּסִּיתִי מַהֵר בְּזֶבֶל אַחֵר /  שֶׁלֹּא יִסְתַּכְּלוּ עָלַי / בָּעֵינַיִם / אֶת אֶצְבְּעוֹת הָרַגְלַיִם צָרִיךְ לַחְתֹּך בַּפֶּרֶק / בְּדִיּוּק לִפְנֵי הַצִּפָּרְנַיִם / שֶׁהִסְתַּכְּלוּ עָלַי / צְהֻבּוֹת מִצַּעַר וְטִינָה / זֶה טוֹב לַמָּרָק / גֵ'לָטִין טִבְעִי / כָּךְ אוֹמְרִים / וּלְהִזָּהֵר עִם הַזֶּפֶק הַיָּרֹק / שֶׁלֹּא יִתְפּוֹצֵץ לָךְ בַּיָּדַיִם / וְיַרְעִיל הַכֹּל / מָתַיְשֶׁהוּ חָדַלְנוּ לִמְרֹט אֶת הַנּוֹצוֹת / שֶׁנִּדְבָּקוֹת לָאֶצְבָּעוֹת, קָשֶׁה לְהִפָּטֵר מֵהֶן, / קַל יוֹתֵר לִפְשֹׁט אֶת הָעוֹר / וְזֶה מָה שֶׁעוֹשׂוֹת נָשִׁים מֵאָז וּמֵעוֹלָם / כִּכְפָפָה נֶחְלֶצֶת מִיָּד / בִּשְׁתִיקָה / בְּכָל יוֹם שְׁלִישִׁי / וְרֵיחַ הַתּוֹעֵבָה עוֹמֵד בַּבַּיִת, / שִׂנְאַת הָאֵיבָרִים הַפְּנִימִיִּים / שִׂנְאַת הַבַּת הַפְּנִימִית / שִׂנְאַת הַפְּנִים. / וּבְיוֹם שִׁשִּׁי הָעוֹף הַמְּמֻלָּא  / בַּבֶּטֶן הַמְּלֵאָה / רוֹבֵץ.

 

מתוך: שירה סתיו. 2012. לשון אטית. הוצאת דביר.


בין המילים

עורכת המדור: עדנה גורני

בְּכָל יוֹם שְׁלִישִׁי ילדה נושאת תרנגולות בסל – שִגרה של מוות. הילדה מזדהה עם התרנגולות – היא יודעת שהן פוחדות ומנסה להרגיע אותן, ללטף את ראשן. השוחט אינו מתמהמה – ברגע הבא הוא מנקב את צווארה של התרנגולת הראשונה ומגיר את דמה. שחיטה כשרה, כותרת השיר, מחייבת זאת, כיוון שחל איסור על אכילת דם, "כי הדם הוא הנפש". שְׂפָתָיו מְמַלְמְלוֹת תְּפִלָּה, קרוב לוודאי את ברכת השחיטה, מעשי יום-יומי ושגור.

הילדה לא התרגלה למחזה שמתקיים כל יום שלישי. היא מרחמת על התרנגולות, ובזמן השחיטה של הראשונה היא מסובבת את הסל, כדי שהאחרות לא ייאלצו לצפות בסכין, בדם, בהתרוצצות של חבלי המוות, מעשה נוקב, מכמיר נפש, מזעזע. גם הילדה מסובבת את ראשה. בסיום השחיטה היא מניחה בסל את התרנגולות המתות, רואה בהן יְלָדוֹת רַכּוֹת, כמוה, מזוהמות בפרש ובחול, אולי בדם. בבית מתקדמות ההכנות למריטה ולבישול. הילדה חותכת את הראשים, מטמינה עמוק בפח הזבל, ומכסה מַהֵר בְּזֶבֶל אַחֵר, כדי שהעיניים לא יביטו בה. אבל מהמבט המוכיח אי אפשר להימלט – ציפורני האצבעות מסתכלות בילדה, צְהֻבּוֹת מִצַּעַר וְטִינָה. בזמן ההכנה לבישול יש להיזהר שהזפק לא יתפוצץ וירעיל את התבשיל – נקמה מאוחרת? העיניים, הציפורניים, אפילו הנוצות נדבקות לאצבעות וקשה להיפטר מהן. ריח העוף המתבשל הוא רֵיחַ הַתּוֹעֵבָה, / וּבְיוֹם שִׁשִּׁי הָעוֹף הַמְּמֻלָּא  / בַּבֶּטֶן הַמְּלֵאָה / רוֹבֵץ. אין להיפטר מהאשמה.

הילדה, או האישה הכותבת שנים מאוחר יותר, או שתיהן, חשות שנאה, אולי לתפקיד המגדרי שהופנם בהן, שאולצו למלא, וְזֶה מָה שֶׁעוֹשׂוֹת נָשִׁים מֵאָז וּמֵעוֹלָם, ואולי מאז הן סולדות מבשר, מאיברים פנימיים, מעוף ממולא.

רוב הילדים שגדלים בישראל כיום ורוב המבוגרים שחיים בה, לא מכירים את התמונה ששירה סתיו מתארת בשיר. הקשר עם בעלי החיים, תרנגולות במקרה זה, לא מתקיים, כי איננו מגדלים את בעלי החיים, ואיננו שותפים לשחיטה, להריגה, אלא קונים בסופרמרקט מוצר ארוז, קפוא בדרך כלל, שאינו דומה לחיה. למעשה, בעלי החיים אינם נתפסים כיצורים חיים, אלא כחומר גלם בתעשיית המזון שמפיקה מהם מוצרי צריכה – בשר, חלב וביצים, וככאלה כמובן שאינם קרובים לנו ואינם שותפים לנו, ואין לנו אחריות מוסרית כלפיהם.

כותרת השיר אירונית – השחיטה נעשית לפי חוקי הכשרות, אך המשוררת מטילה ספק בכשרות המוסרית שלה. התפילה הנאמרת במהלכה יוצרת ניגוד בין מותו של אדם, שקבורתו מלווה בתפילה מיוחדת, לבין הריגתו המכוונת של יצור חי, שאין בינה לבין התפילה דבר.

השיר מזמין כל אחת ואחד לחשוב באופן עמוק מה רובץ לנו בבטן, מתי ובאילו נסיבות אנחנו מסובבים את ראשנו, למי אנחנו מפנים עורף.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

מחקרי סביבה אצלך בתיבה





    ציטוט מומלץ

    גורני ע. 2022. שחיטה כשרה / שירה סתיו. אקולוגיה וסביבה 13(1).
    העתק

    תכנים נוספים שעשויים לעניין אותך

    על בריאה, פליאה ואשליה

    גיליון חורף 2021 / כרך 12(4)

    [היה סגרירי] / ישראל נטע

    עדנה גורני

    גיליון סתיו 2021 / כרך 12(3) / נחלי ישראל על הפליאה, העשויה להוביל אותנו להבנה שנחלים אינם (רק) תעלות ניקוז, אלא משאב ציבורי בעל ערך סביבתי, תרבותי וחברתי, שיש לשקמו ולשמרו – כמו גם את הפליאה

    על הפליאה, העשויה להוביל אותנו להבנה שנחלים אינם (רק) תעלות ניקוז, אלא משאב ציבורי בעל ערך סביבתי, תרבותי וחברתי, שיש לשקמו ולשמרו – כמו גם את הפליאה

    גיליון סתיו 2021 / כרך 12(3) / נחלי ישראל

    מכונת החֵרות / דן פגיס

    ד"ר עדנה גורני

    גיליון קיץ 2021 / כרך 12(2) האם מכונת חירות, המוצבת בכלובו של שועל השלג הסיבירי בגן החיות, תוכל לחלץ אותו מכלאו?

    האם מכונת חירות, המוצבת בכלובו של שועל השלג הסיבירי בגן החיות, תוכל לחלץ אותו מכלאו?

    גיליון קיץ 2021 / כרך 12(2)

    גלים שחורים / אורי קיטה

    ד"ר עדנה גורני

    גיליון אביב 2021 / כרך 12(1) ב-17 בפברואר 2021 צלצל בחוזקה השעון שעורר אותנו משנתנו. גושי זפת הגיעו לחופי ישראל. אלפי מתנדבים הגיעו לחופים לעזור בניקוי הזפת. אחד מהם הוא אורי קיטה

    ב-17 בפברואר 2021 צלצל בחוזקה השעון שעורר אותנו משנתנו. גושי זפת הגיעו לחופי ישראל. אלפי מתנדבים הגיעו לחופים לעזור בניקוי הזפת. אחד מהם הוא אורי קיטה

    גיליון אביב 2021 / כרך 12(1)

    אני רוצָה / יוליה וינר

    עדנה גורני

    גיליון חורף 2020 / כרך 11(4) / פסולת השיר מקפל בתוכו את ההתמכרות לקניות, את המבוכה והבלבול מול שפע המוצרים והאפשרויות, ומצייר באירוניה את הצטמצמות החופש האישי. האירוניה מזכירה לנו עד כמה מזיק ופוגעני אורח חיים צרכני כזה

    השיר מקפל בתוכו את ההתמכרות לקניות, את המבוכה והבלבול מול שפע המוצרים והאפשרויות, ומצייר באירוניה את הצטמצמות החופש האישי. האירוניה מזכירה לנו עד כמה מזיק ופוגעני אורח חיים צרכני כזה

    גיליון חורף 2020 / כרך 11(4) / פסולת

    דיוק הכיוון / יהודית כפרי

    עדנה גורני

    גיליון סתיו 2020 / כרך 11(3) השיר עוסק בהתבוננות ובהאזנה. הדוברת בשיר שומעת קולות ומתבוננת בקווים המותווים בשמיים, ציור באפור כהה על רקע השמיים המאפירים. הקוראים והקוראות בשיר מתבוננים ומאזינים יחד איתה.

    השיר עוסק בהתבוננות ובהאזנה. הדוברת בשיר שומעת קולות ומתבוננת בקווים המותווים בשמיים, ציור באפור כהה על רקע השמיים המאפירים. הקוראים והקוראות בשיר מתבוננים ומאזינים יחד איתה.

    גיליון סתיו 2020 / כרך 11(3)

    כמה מילים על הנייר / אבנר טריינין

    עדנה גורני

    גיליון קיץ 2020 / כרך 11(2) כמה מלים על מה? כמה מילים על הנייר, כלומר מילים שכתובות על נייר אבל גם מילים שעוסקות בנייר, בעצים, בתהליך הפיכתם לנייר, בתהליך הכתיבה, בתהליכי ההזדקנות, ההתפוררות והמוות שהם בעצם חלק בלתי נפרד מהחיים.

    כמה מלים על מה? כמה מילים על הנייר, כלומר מילים שכתובות על נייר אבל גם מילים שעוסקות בנייר, בעצים, בתהליך הפיכתם לנייר, בתהליך הכתיבה, בתהליכי ההזדקנות, ההתפוררות והמוות שהם בעצם חלק בלתי נפרד מהחיים.

    גיליון קיץ 2020 / כרך 11(2)

    שירת סגרכתר

    עדנה גורני

    גיליון אביב 2020 / כרך 11(1) / קורונה וסביבה השירה רואה. ומתארת מה היא רואה. ואולי ראייה נכוחה נחוצה לנו אף יותר מתמיד בימי הקורונה

    השירה רואה. ומתארת מה היא רואה. ואולי ראייה נכוחה נחוצה לנו אף יותר מתמיד בימי הקורונה

    גיליון אביב 2020 / כרך 11(1) / קורונה וסביבה

    גלוי עין וחבוי לב / טוביה ריבנר

    עדנה גורני

    גיליון חורף 2019 / כרך 10(4) / היערכות למשבר האקלים המהלך השירי מתחיל במה שרואה העין ומסתיים במה שחבוי בלב. ומה שגלוי לעין בשיר זה הוא צונמי של אסונות טבע ומחלות שחלק מהם הוא ללא ספק תוצאה של שינוי האקלים.

    המהלך השירי מתחיל במה שרואה העין ומסתיים במה שחבוי בלב. ומה שגלוי לעין בשיר זה הוא צונמי של אסונות טבע ומחלות שחלק מהם הוא ללא ספק תוצאה של שינוי האקלים.

    גיליון חורף 2019 / כרך 10(4) / היערכות למשבר האקלים

    תאר לך / ויינברג מאיה

    עדנה גורני

    גיליון סתיו 2019 / כרך 10(3) תאר לך מה משמעות היות שנוא ולא מובן בכל מקום. כך פותחת המשוררת וחוקרת העטלפים מאיה ויינברג את שירה. זוהי שורה שכמעט כל אדם יכול להזדהות איתה. אך האם יכול אדם להזדהות עם בעל חיים שנוא?

    תאר לך מה משמעות היות שנוא ולא מובן בכל מקום. כך פותחת המשוררת וחוקרת העטלפים מאיה ויינברג את שירה. זוהי שורה שכמעט כל אדם יכול להזדהות איתה. אך האם יכול אדם להזדהות עם בעל חיים שנוא?

    גיליון סתיו 2019 / כרך 10(3)

    - מודעה -

    לראש העמוד