תיירות מלונות באגן הדרומי – איום על מערכות אקולוגיות או גטו תיירותי?
ממשלת ישראל החליטה בשנת 2012 על פיתוח תיירותי נרחב באגן הדרומי של ים המלח, ברצועה באורך של כ-2 ק"מ, באזור שבין מתחמי המלונות הקיימים בעין בוקק ובנווה זוהר. במסגרת פיתוח זה מיועדים להיבנות 4,000 חדרים, ב-12–16 בתי מלון – כמות שתכפיל את מספר החדרים הקיימים באזור כיום. בבניית המלונות מושם דגש על בנייה ירוקה בהתאם לתקן הישראלי ועל נושאים בעלי חשיבות לסביבת ים המלח. בניית המלונות מתוכננת גם בים (למעשה, בתוך ברכת האידוי), אך עבורה נדרשות בדיקות הנדסיות, סביבתיות ותפעוליות נוספות.
אזור הבנייה המתוכנן הוא אזור מופר ברובו, הגובל בברכת אידוי תעשייתית (ברכה 5). מבין אזורי המגע הישירים עם מרחב התכנית, מצוקי מדבר יהודה שבמערב ומניפת נחל זוהר בדרום הם אלה שיש להם משמעות אקולוגית רבה, וכך גם לערוצי הנחלים החוצים את השטח ממערב למזרח (בוקק, רום וזוהר). לרוב תחום התכנית רגישות אקולוגית נמוכה.
לתכנית תיירות בהיקף גדול שכזה יש כמובן השפעות גם על הסביבה שמחוץ לתחומה. בין אם בנסיעה אל המלון או ממנו הביתה, ובין אם במהלך החופשה, התיירים בוודאי שוהים גם באזור הסובב את המלונות, וטווח נסיעה של שעה אינו נתפס כרחוק לפעילות יומית. המרחב המדברי שבלִבו נטוע מתחם המלונות מציע מוקדי טיילות ופנאי מסוגים שונים, שנבדלים במידת המשיכה שלהם עבור אנשים שונים. יש שעבורם מלון הוא מקום המציע את כל תפנוקי החופשה, ויש כאלה שעבורם המלון הוא בסיס למגוון טיולים וחוויות מדבריות.
לתכניות הפיתוח התיירותי פוטנציאל לתרום באופן משמעותי לשגשוג כלכלי של האזור ולהרחבת מעגלי הפרנסה. עם זאת, הגדלה משמעותית של כמות המטיילים באזורים אקולוגיים רגישים מחייבת לוודא אם יש צורך בהפעלת כלי מדיניות שונים כדי לצמצם את השפעת פיתוח התיירות על סביבתו הכוללת של מרחב ים המלח.
מהדורה מודפסת
