אחידות השימוש במרחב על–ידי עדרי צאן בחוות בודדים
מאיה זהבי, יוג'ין דוד אונגר וטל סבוראי
פברואר 2012, גליון 1, (עמ' 78-83)


הדפסשלח לחבר PDF


תקציר

לחצי הרעייה באזור הנגב הצפוני גדלים, אך עדיין חסר בסיס מדעי מפותח לקביעת מדיניות רעייה בת-קיימא באזורים צחיחים למחצה. זוהי בעיה מרכזית, שכן רעייה וחלוקה לא אחידה של לחץ רעייה במרחב, הם מהגורמים העיקריים למדבור באזורים צחיחים. במחקר זה בדקנו מהי אחידות השימוש במרחב על-ידי עדרי צאן, ומה הם הגורמים האביוטיים המשפיעים על הימצאות העדר במרחב. המחקר בוצע בחוות אלה, חוות בודדים הנמצאת בצפון הנגב. תנועת שני עדרי הצאן של החווה, שיוצאים בליווי רועים, נוטרה במהלך השנים 2009 ו-2010 באמצעות רתמות GPS ייחודיות. הנתונים נותחו באמצעות מודלים מרחביים תוך שימוש במערכות מידע גאוגרפיות (GIS). נמצא שפיזור קריאות ה-GPS במרחב היה לא אחיד: נמצאו אזורים ללא נוכחות העדר, ואזורים אחרים שצברו הרבה יותר קריאות משהיה ניתן לצפות אילו הייתה ההתפלגות אקראית או אחידה. בניגוד למה שציפינו, שיעור הביקורים במפנים הצפוניים היה נמוך בהרבה משיעור הכיסוי של מפנים אלה בשטח. העדרים ביקרו פחות מהצפוי באזורים בעלי שיפוע תלול (מעל12° ) ויותר מהצפוי באזורים בעלי שיפוע בינוני (בין 5° ל-10°). ביחס לצפוי על סמך הכיסוי היחסי של שטחים במרחקים שונים מהמכלאה, הגדילו העדרים את נוכחותם בקרבת המכלאה (עד כ-1 ק"מ), והקטינו את נוכחותם באזורים מרוחקים (מעל 1.4 ק"מ). על סמך ממצאים אלה, נראה שיש מקום לשיפור ניכר בממשק הרעייה מבחינה מרחבית, וכי יש צורך לפתח יכולות ניהול לפיזור הרעייה במרחב וליצור מדיניות שימושי קרקע שתסייע בשימור סביבתי. 


Previous Next
רשות הטבע והגנים החברה להגנת הטבע Israel Nature and Parks Authority Society for the Protection of Nature in Israel