כלב-הים הנזירי בחופי ישראל, אורגת האשלים בנחל ערוגות, הדברה ביולוגית של צמרית האורן, שיקום מפגעים ברמת חובב, הערכת סיכונים בעצים בוגרים, פרופ' יואב ויזל ז"ל

מאי 2010, גליון 2, (עמ' 14-4)


תוכן העניינים
כלב-הים הנזירי בחופי ישראל
אורגת האשלים בנחל ערוגות
הדברה ביולוגית של צמרית האורן
שיקום מפגעים ברמת חובב
הערכת סיכונים בעצים בוגרים
פרופ' יואב ויזל ז"ל

-
הדפס PDF שלח לחבר



 כלב–הים הנזירי הים תיכוני חוזר לחופי ישראל אחרי 50 שנה

אמיר פרלברג[1] ואביעד שיינין[2]
[1] אגף שימור סביבה וטבע, החברה להגנת הטבע
[2] מרכז חקר, מידע וסיוע ליונקים ימיים בישראל

 

כלב–הים הנזירי הים תיכוני (Monachus monachus), הנמצא בסכנת הכחדה חמורה, הוא אחד מ–12 היונקים הנדירים בעולם. מבין היונקים במדינות האיחוד האירופי מצבו הוא הגרוע ביותר. אוכלוסייתו העולמית נאמדת בכ–350 עד 450 פרטים, החיים במספר אוכלוסיות קטנות ומבודדות. הסוג כלב–ים נזירי מכונה כך בשל פרוותו החומה והכתם הלבן שעל גחונו, שמזכירים גלימה של נזירים פרנציסקאנים, והוא היחיד מבין כלבי–הים שהסתגל לימים טרופיים וסוב–טרופיים.

במאה הקודמת היו עדיין שלושה מינים שנכללו בסוג הזה: כלב–ים ים תיכוני (M. monachus), כלב–ים קריבי (M. tropicalis), שנכחד במאה ה–20, וכלב–ים הוואי (M. schauinslandi), שאוכלוסייתו מונה כאלף פרטים. כלב–הים הים תיכוני היה נפוץ בעבר בכל רחבי הים התיכון, לאורך חופי האוקיינוס האטלנטי בצפון–מערב אפריקה ובאיים הקרובים ליבשת. במאה ה–16 דיווח חוקר הטבע הצרפתי Pierre Belon de Mans שראה במסעו קבוצות רבות של כלבי–ים בין קהיר לארץ ישראל, אך בתחילת המאה ה–20 כבר נעלמו כלבי–הים כמעט לחלוטין. תצפיות בודדות העידו, כי מדי פעם עדיין חלפו באזורנו: בשנות ה–20 של המאה הקודמת ניצודו שני כלבי–ים סמוך לטנטורה, ונקבה גדולה נלכדה באל–עריש ומתה בדרך לגן החיות בקהיר. בשנת 1934 ניצודו נקבה וגורה באזור טנטורה, בשנת 1940 דיווח פקיד הדיג בממשלת המנדט על כלבי–ים באל–עריש, וב–1953 דווח על פרט בודד במערה תת–מימית מצפון לראש הנקרה. הפעם האחרונה שכלב–הים נצפה בישראל הייתה בשנת 1958, אז דיווח דייג מנחשולים על פרט בודד בים, סמוך לחוף דור. בלבנון עדיין נצפו בשנת 1976 כשישה פרטים באזור נמל ביירות, אך כיום האוכלוסיות הידועות הקרובות ביותר לישראל נמצאות בדרום–מזרח תורכיה ובקפריסין והן מונות פרטים בודדים בלבד.

הסיבות להיעלמותם של כלבי–הים הן רבות: ציד שמטרתו הפקת שמן ובשר ושימוש בעור ובפרווה; הריגה בידי דייגים, שכלבי–הים גורמים נזק לרשתותיהם ואוכלים מהן את הדגים, והילכדות בלתי מכוונת ברשתות דיג פעילות ונטושות הגורמת לטביעתם; אובדן בתי גידול המשמשים כיום לתיירות, למגורים, למסחר, לתעשייה, לחקלאות ולצרכים צבאיים; צמצום מקורות המזון בשל דיג יתר; זיהום הים אשר פוגע במיוחד בכלבי–הים הנמצאים בראש מארג המזון וכן מחלות, הפוגעות באוכלוסייה בעלת שונות גנטית נמוכה והפרעה במקומות הרבייה. בניגוד למרבית המינים של כלבי–הים, המין הים תיכוני רגיש במיוחד להפרעות אדם. נקבה הרה או מיניקה, אם תחוש מאוימת, עלולה להפיל את העובר, להפסיק את ההנקה או לנטוש את הגור הצעיר. בעבר אכלס כלב–הים גם חופים חוליים, אך בשל הפרעות האדם נדחק אל חופים סלעיים, מצוקיים ומבודדים, וכן אל מערות. מערות עם פתח תת–מימי אמנם מוגנות יחסית מהפרעת האדם, אך חשופות להצפות במזג אוויר סוער, וסובלות מזיהום המצטבר בהן (כתמי נפט וזפת) ומקריסת תקרות המערות. מסיבות אלה יש בהן תמותה גבוהה יחסית של כלבי–ים.

לאחר יותר מ–50 שנה, חוזרים אלינו כלבי–הים. תחילה הגיעו במהלך קיץ 2009 דיווחים משונים על "בתולת ים" בחופי קריית–ים, שנתפסו כגימיק שנועד למשוך תיירים. אך החל מנובמבר הלכו והצטברו עדויות מהימנות על תצפיות בכלבי–ים לכל אורך חופי הארץ - מאשדוד והרצליה, דרך קיסריה, עתלית וחיפה, ועד לנהריה וראש הנקרה. ההוכחה הסופית הגיעה ב–7 בינואר 2010 מצמד דייגים שצילמו כלבת–ים על שובר הגלים במרינה בהרצליה. כשבועיים מאוחר יותר, נצפה שוב כלב–ים בראש הנקרה. הדיווח הגיע לידי אנשי רשות הטבע והגנים ולארגון מחמל"י (מרכז חקר, מידע וסיוע ליונקים ימיים בישראל), שתיעדו בווידאו את כלב–הים. עד כה התקבלו במחמל"י למעלה מ–50 דיווחים, ומניתוח הצילומים והתצפיות סבורים החוקרים, כי מדובר כנראה בשני פרטים - זכר ונקבה. בחודשים הקרובים מתוכנן סקר כלבי–ים לאורך החוף הישראלי, שיקבע באופן מבוסס יותר את כמות הפרטים.

פעולות רבות נעשות בשנים האחרונות בעולם במטרה להציל מין נדיר זה, וביניהן גם סגירת חופים מסוימים לכניסת אנשים. מרבית הפרטים מרוכזים באיי יוון, בתורכיה, ובמערה על גבול מאוריטניה וסהרה המערבית, שמאכלסת את הקבוצה הגדולה בעולם (כ–130 פרטים). ישראל נמצאת במסדרון מעבר חשוב בין האוכלוסיות האירופאיות לאוכלוסיות הצפון–אפריקאיות, וחיבור ביניהן חשוב מאוד להתאוששות המין. כיום, אף מקום לאורך קו החוף בארץ, כולל מערות ראש הנקרה, אינו סגור בפני מבקרים. כל עוד לא מוגדרת שמורת טבע ימית הסגורה לחלוטין לכניסת אדם (דוגמת אלו שהוגדרו ביוון, בתורכיה ובאיי מדירה), קיים ספק רב אם יצליחו הפרטים הבודדים שהגיעו אל חופי ארצנו להתגבר על כל הגורמים שהביאו להיעלמותם מלכתחילה, למצוא מחסה מפני האדם ולהתרבות.

כלב–הים הנזירי בשובר הגלים המערבי של המרינה בהרצליה, ינואר 2010 | צילום: שמוליק לנדאו

 

 


  אורגת האשלים בנחל ערוגות: תמורות בעשור האחרון

מיכאל בלכר
שמורת עין גדי, רשות הטבע והגנים

אורגת האשלים (Polyrhachis lacteipennis Smith F 1858, senior synonym of P. simplex) היא נמלה ממוצא טרופי, המין היחיד של הסוג בישראל. תפוצתה בדרום הארץ ובסיני מוגבלת לנאות המדבר ולסביבת המעיינות [2]. לאחרונה התפרסמה דעה [3] המבוססת על פרטים שנאספו בנווה עין גדי, שלפיה הנמלה האורגת מהמזרח התיכון שונה באופן משמעותי מהמין שתואר מתת–היבשת ההודית לפני כ–150 שנה, וכנראה שלאחר מחקר טקסונומי היא תוגדר כמין נפרד.

אורגת האשלים נחקרה באופן מפורט בשנות ה–60 של המאה הקודמת בנחל ערוגות [2]. אוכלוסיית הנמלה נמצאה בקטע אחד של הנחל שאורכו כ–570 מטר ובו נתגלו קנים ארוגים של הנמלה בצוקי הגדה הצפונית (מפנה דרומי). המחקר התמקד ב–24 מטר לאורך הערוץ, באתר שתועדו בו 80 קנים. בית הגידול במקום זה אופיין בקבוצת צפצפות הפרת (היחידה בכל הנחל) לצד אשל, ערבה, קנה ועבקנה. על–פי המחקר, בחודשים אפריל-מאי נוטשות הנמלים את קניהן בצוקים, יורדות סמוך לערוץ, ובצל הצמחים בונות קנים חדשים תחת עלים ואבנים. בחודשי החורף (נובמבר-דצמבר) הן חוזרות לקנן בצוקים. ההנחה הייתה, כי הגורמים לנדידה העונתית הם שינויי טמפרטורה ועליית מפלס המים בערוץ.

המחקר לא התייחס לאירועי השיטפון בנחל המתרחשים לעתים כבר בחודש אוקטובר, לפני נדידת הנמלים לצוקים. שיטפון יוצא דופן בעצמתו ובעתויו אירע בנחל ערוגות בתאריך 2 במאי 2001. ספיקת השיא שהוערכה באירוע הייתה כ–450 מ"ק/שנייה. קיימת סבירות גבוהה שבעת השיטפון רב–העוצמה קני הנמלה האורגת היו ליד הערוץ ולא בצוקים. לאחר השיטפון לא נמצאה אורגת האשלים באתר שנבחן, אתר שאוכלוסיית הנמלה תועדה בו קרוב ל–40 שנה, החל משנות ה–60 של המאה הקודמת. בעקבות זאת, נמסר על הכחדה כמעט מוחלטת של המין בנחל ערוגות [1]. לאחר שנת השיטפון הרחבנו את המעקב אחר אורגת האשלים מאתר הצפצפות למקומות אחרים לאורך כשלשה ק"מ של נחל ערוגות, והוא נמשך כבר תשע שנים. נוכחותה בנחל תועדה כבר בשנה הראשונה שלאחר השיטפון הגדול באתרים שונים לאורך הנחל, אך לא באתר עצי הצפצפה. קנים אחדים תועדו במשך השנים בארבעה אתרים במרחק של עד 1.5 ק"מ מזרחית לצפצפות ועד חצי ק"מ מערבית להן. בשנת 2008 נתגלה ריכוז קנים במרחק של כ–270 מטר מערבית לאתר הצפצפות. בחודש פברואר 2010 נספרו במקום 67 קנים ארוגים בכוכים קטנים ובסדקי סלע לאורך 49.2 מטר של מצוק בגדה הצפונית. הצמחים השולטים באתר הם אשל היאור (במרחק של כ–2.5 מטר מהמצוק) וקנה מצוי בחגורה רחוקה יותר (בקרבת המים). המצוק בעל ריכוז הקנים נמצא במרחק של 11 מטר מערוץ הזרימה.

אוכלוסיית אורגת האשלים בנחל ערוגות הצליחה להשתקם לאחר השיטפון הקיצוני. הנמלה היא אחד המינים שנבחרו להמשך הניטור ארוך–הטווח בהקשר לשיטפונות בנווה עין גדי: המין אופייני לנאות המדבר וקשור למים, קל לזיהוי ולגילוי, ובנוסף לכך, שורת הנתונים על אוכלוסייתו בנחל ערוגות מתקרבת לחמישה עשורים.

 קבוצת נמלים ליד הקן | צילם: מיכאל בלכר

מקורות

[1] רז א ופרומקין ר. 2006. האקולוגיה והסובב הטבעי. בתוך: מסמך מדיניות אגן ים המלח. ירושלים: המשרד להגנת הסביבה ומכון ירושלים לחקר ישראל.

[2]  Ofer J. 1970. Polyrhachis simplex the weaver ant of Israel. Insectes Sociaux 17 (1): 49-81
[3] 
  Taylor B and Sharaf M. 2009. The Ants of Egypt- Hymenoptera: Formicidae 
 

 נצפה: 21 במרס 2010

 


  הדברה ביולוגית של צמרית האורן בישראל באמצעות אקלום זבוב טורף

דוד ברנד[1] וצבי מנדל[2]
[1] אגף הייעור, קק"ל
[2] מינהל המחקר החקלאי

פרויקט חדש של קק"ל בשיתוף עם מינהל המחקר החקלאי ושירות הייעור האמריקני, שבמסגרתו אותר הזבוב הטורף (Neolucopis tapiae) ביערות בהוואי והובא לישראל.

הזבוב הובא לישראל במסגרת המאמצים להדברה ביולוגית של אוכלוסיות צמרית האורן (Pineus pini). צמרית האורן היא כנימה שהתגלתה בישראל בשנת 2006 בחורשת אורנים בירושלים. היא גורמת לתמותה של 25%-10% מהעומדים הצעירים של מיני אורנים שונים. כל מיני האורן הים תיכוניים הנטועים בארץ רגישים לכנימה, במיוחד אורן הצנובר (Pinus pinea). הכנימה מצויה כיום בצפון הארץ ובאזורים הגבוהים של הרי המרכז והיא נמצאת במגמת התפשטות.

צמרית האורן היא כנימה ממשפחת הכנימות הצמריות (Adelgidae), המופיעות באופן טבעי באירופה ובמערב אסיה. הכנימה הועברה מאזור תפוצתה הטבעי לאזורים רבים בעולם תוך שהיא מתבססת בהצלחה גם באזורים טרופיים וסוב–טרופיים, בעיקר בעקבות מיזמי ייעור גדולים של מיני אורן. לכנימה גמישות אקולוגית מדהימה, היא משגשגת בחגורות אקלים שונות ומאכלסת מספר רב של מיני אורן. כיום מצויה הכנימה בכל היבשות.

בשלבים המוקדמים של הנגיעות מצויה הכנימה תחת קשקשי הקליפה, וקשה לגלותה. הזחלים ישובים עמוק בבסיס המחטים. מאוחר יותר, עם הגידול באוכלוסיית הכנימה על העץ, היא מתפשטת גם לענפונים ולענפים ואז מתגלה משטח קורי השעווה המופרשים על–ידי הכנימות, בעיקר על–ידי המטילות שבהן. הצהבת העלווה, התייבשות של הענפונים ועיוותים בצימוח הם מהסימנים הבולטים של הפגיעה על–ידי צמרית האורן. התקפות הכנימה במדינות אפריקה היו הרסניות וגרמו נזק קשה לעומדי האורן במרכז היבשת ובדרומה. הנזקים בצפון–אפריקה, באזור הים התיכון ובמרכז אירופה היו מתונים יחסית. בהוואי הודברה צמרית האורן בהצלחה על–ידי אקלום של הזבוב הטורף.

דוד ברנד מקק"ל, פרופ' צבי מנדל ממינהל המחקר החקלאי וד"ר טום קולוני משירות הייעור של ארה"ב סיירו בשלושה איים בהוואי לשם איתור, זיהוי ואיסוף של הזבוב הטורף. פעולות האקלום של הזבוב הטורף התבצעו בהוואי לפני למעלה מ–30 שנה. יעילות ההדברה הביולוגית של הכנימה הצמרית הייתה גבוהה מאוד וכיום קשה מאוד למצוא אוכלוסיות של הכנימה הצמרית ושל הזבוב הטורף בעצי האורן בהוואי.

הסיורים לאיתור מושבות של הצמרית בהוואי נערכו בשלושה אייים: Oahu, Maui ו–Hilo. באי הראשון, החיפושים בעומדים צעירים של אורן היםP. pinaster) ) העלו חרס, ב–Maui נמצאו מושבות של צמרית בשני אתרים של עצי אורן ירושלים (P. halepensis) ותיקים (עץ נדיר בהוואי), בעיקר בקצות הצימוח. המושבות היו מאוכלסות כולן ברימות של הזבוב הטורף. ב–Hilo התגלתה הצמרית על זריעים של אורן הים בחלקות יער קטנות שהתחדשו לאחר שרפה.

החומר הצמחי שנאסף מוין ונארז במעבדות של משרד החקלאות של הוואי בהונולולו כדי לשלחו לישראל. החומר הצמחי והחרקים שעליו הגיעו ארצה, והוכנסו על–פי הנדרש להסגר בתחנה של השירותים להגנת הצומח ולביקורת. כיום נערך מעקב אחר התפתחות הזבובים על גבי שתילים של אורן הצנובר הנגועים בכנימה הצמרית. נבחנת הספציפיות של הזבוב לכנימה. אנו מקווים, שתוך מספר חודשים, עם סיום המבחנים, יאושר שחרור הזבוב מההסגר על–ידי השירותים להגנת הצומח ולביקורת, ונוכל לפזר את האויב הטבעי בחלקות עצי אורן הצנובר בגליל. תקוותנו, שפעילות זו תביא להדברה יעילה של צמרית האורן ולהגבלת התפשטותה ביערות האורן של ישראל.                                            

 


   פרויקט שיקום מפגעים בשטח המפעל לטיפול בפסולת מסוכנת ברמת חובב

מיטל ליאון
ממונה על תעשיות רמת חובב, המשרד להגנת הסביבה

בשנת 2006 אושרה תכנית–אב לשיקום שטחים מזוהמים ולטיפול במאגרים ישנים של פסולת מסוכנת, הנמצאים בשטח המפעל לטיפול בפסולת מסוכנת ברמת חובב. לפרויקט הוקצה תקציב מיוחד של כ–230 מיליון ₪. לשם השוואה, תקציב המשרד להגנת הסביבה לשנת 2009 כולה עומד על כ–350 מיליון ₪. פרויקט השיקום, שהחל בשנת 2008, צפוי להימשך כשלוש שנים נוספות ובסופו ישוקמו מוקדי זיהום היסטוריים. בכך אמורים להשתפר איכות האוויר ואיכות מי התהום וכן תצומצם רמת הסיכון לסביבה.

אזור התעשייה ברמת חובב הוקם בשנת 1975 במרחק של כ–12 ק"מ מדרום לבאר שבע, כדי להרחיק את מוקדי הסיכון והזיהום הסביבתי מריכוזי האוכלוסייה. המפעלים הראשונים שהועתקו לאזור התעשייה מבאר שבע היו "מכתשים" ו"תרכובות ברום". בשנת 1980 נפתח ברמת חובב, ביזמה פרטית, אתר לקליטת פסולת מסוכנת. במקום נחפרו בריכות שיועדו לקליטת פסולת אורגנו–חומצית מסוכנת, אך הן נבנו ללא כל איטום או הגנה על הקרקע והיוו מקור לזיהום אוויר ותת–הקרקע. בנוסף לכך, החלה קליטה של פסולת מסוכנת באריזות שונות, שהוצבה אף היא על קרקע חשופה.

במהלך השנים התפתח אזור התעשייה ברמת חובב וקלט תעשיות נוספות. במקביל, המשיך אתר הפסולת המסוכנת לגדול ולצבור פסולת מסוגים שונים מכל רחבי הארץ. מאגרי ענק של חביות פסולת מסוכנת הוטמנו בתת–הקרקע ללא כל טיפול, נחפרו בריכות אגירה ואידוי, והאתר הפך למקור לזיהום ולסיכון סביבתי ניכר. בשנת 1982 סגרו הרשויות את אתר הפסולת המסוכנת בעקבות אירוע דליקה, והפעלתו מחדש הוטלה על חברות ממשלתיות.

בעשור האחרון חלה מהפכה במפעל לטיפול בפסולת מסוכנת, המופעל החל מ–1991 על–ידי החברה לשירותי איכות הסביבה. החברה, שהיא בבעלות ממשלתית, הקימה בו מתקן שרפה לפסולת אורגנית, מתקן לנטרול פסולת נוזלית ולטיפול בה, מטמנות מדופנות על–פי סטנדרטים מתקדמים לפסולת מסוכנת אנאורגנית, ועוד. בשנת 2009 הוקם והופעל מתקן ייצוב (stabilization) לטיפול בפסולת טרם ההטמנה. בתהליך הייצוב מקבעים את המזהמים בגוף הפסולת, במטרה להפחית את רמת הסיכון לסביבה, והפסולת המיוצבת מועברת להטמנה במטמנה ייעודית לחומרים מסוכנים. תוצר תהליך הייצוב עומד בערכי החקיקה האירופאית להטמנה, שאומצה על–ידי המשרד להגנת הסביבה.

בשנים האחרונות החל המשרד להגנת הסביבה לגבש וליישם תכנית לשיקום "מגרש 181" בשטח המפעל, לשם טיפול בפסולת מסוכנת ברמת חובב, ששטחו כ–140 דונם. תחילה שוקמו שש בריכות שיקוע ישנות שהכילו פסולת אורגנית חומצית. תכולתן נוטרלה, יוצבה והוטמנה בתא שטח ייעודי. פרויקט שיקום הבריכות היווה פיילוט, שבעקבותיו הופקו לקחים שיושמו בהמשך השיקום. בשנת 2000 פרסם המשרד להגנת הסביבה מכרז בינלאומי לביצוע סקרים ולהכנת תכנית–אב לשיקום. במכרז נבחרה חברת HPC הגרמנית אשר בשיתוף חברת תה"ל - חברת המים לישראל, ביצעה סקר היסטורי וכן סקר שדה מקיף בשטחים שזוהמו עד תחילת שנות ה–1990. בשלב הבא גיבשו חברות HPC ותה"ל את תכנית–האב לשיקום "מגרש 181".

על–פי סדר עדיפות שנקבע בתכנית–האב לשיקום, הוחל בשיקום הבריכות החומציות המזהמות את תת–הקרקע. לשם שיקום בריכות אלה, שנפחן הכולל כ–25,000 מ"ק, נבחרה החברה האמריקאית Recon, והיא הקימה מתקן טיפול בקרבת הבריכות. היעד שהוצב לחברה הוא עמידת התוצר הסופי בתקן האירופאי להטמנה. בבניית המתקן הושם דגש על מניעת זיהום אוויר ומטרדי ריח כתוצאה מהטיפול. בימים אלה הסתיים שלב הפיילוט לאחת הבריכות והחל טיפול שוטף בתכולתה. במקביל, מתבצעים בשטח פרויקטים נוספים, המטפלים בבריכות המכילות בוצות ונוזלים אנאורגניים.

באתר מטופלים כיום גם מי התהום. הם נשאבים בקצב נמוך של כ–30 מ"ק/חודש מקידוח שנחפר ואורכו עולה על 90 מטר, ונשלחים למתקן טיפול. בנוסף לכך, מטופלות חביות הפסולת המסוכנת שהוטמנו באתר. בתהליך עבודה איטי ומייגע נחשפות חביות הקבורות בקרקע, רובן במצב התפוררות מתקדם. תכולת האריזות נדגמת ונקבע יעד טיפול מתאים. הקרקע המזוהמת שכיסתה את החביות נשלחת אף היא לטיפול.
השלמת פרויקט שיקום "מגרש "181, תוך מניעת היווצרות מטרדים סביבתיים במהלך עבודות השיקום, מהווה אתגר אמיתי. בתוך שנים ספורות ישוקם השטח ויוכשר לצורך הרחבת התשתיות לטיפול ולסילוק פסולת מסוכנת. 

תצלום אוויר של מפעל החברה לשירותי איכות הסביבה; השטח המתוחם בלבן הינו "מגרש 181", השטח שמתקיים בו פרוייקט השיקום | באדיבות המשרד להגנת הסביבה

 


  הנחיות חדשות להערכת סיכונים בעצים בוגרים

אביגיל הלר[1], ישראל גלון[2], דני אלמליח[2], יצחק הל–אור[2] וחיים גבריאל[3]
[1] תחום פרחים, הנדסת הצומח וגננות נוף, שה"מ, משרד החקלאות ופיתוח הכפר
[2] אגרונום
[3] אגרונום בכיר, עיריית תל–אביב

תחום פרחים, הנדסת הצומח וגננות נוף במשרד החקלאות, בשיתוף פעולה עם מספר אגרונומים עצמאיים, מפתח לאחרונה בארץ את נושא הערכת עצים בסיכון. הכוונה לעצים שעלולים לגרום נזקים (ברכוש ונפש) במקרה של נפילה ו/או שבר ענפים. בקרוב תצאנה הנחיות מפורטות לאנשי מקצוע בנושא זה. בשנים האחרונות נגרמו מספר פגיעות בנפש ובגוף בעקבות שבר ענפים או כתוצאה מנפילה והתהפכות של עצי רחוב. בשנת 2001 נגרם מקרה מוות של ילד במהלך טיול שנתי בשל נפילת ענף מאקליפטוס המקור (Eucalyptus camaldulensis) ובשנת 2009 נהרגה הולכת רגל בטבריה עקב קריסת גזע ראשי של אקליפטוס המקור.

הידע והניסיון שנצברו בארץ מאפשרים כיום התמודדות מקצועית עם הבעיה. באמצעות סקר הערכה ושימוש בגיזום כאמצעי מניעה ניתן למנוע חלק ניכר מהסיכונים הקיימים. הכלים הקיימים בארץ הם מדדים אגרו–טכניים המבוססים על התבוננות, שמטרתה אבחון מדדים חיצוניים בעץ ועל ניתוח התנאים הסביבתיים שהוא מצוי בהם. בארץ לא קיימים מכשירים שיאפשרו להעריך מה שמתרחש בתוך העץ, כגון מצלמת אינפרא אדום, רסיסטוגרף, שהוא מכשיר הבוחן ריקבונות אפשריים, כיבים וחללים במרכז הגזע, ו–Tree Pulling Test, שהוא מכשיר המודד את התנגדות העץ לכוחות חיצוניים. שימוש בכלים אלו מקובל במדינות כמו גרמניה, ארה"ב ואנגליה. הערכת רמת הסיכון בעצים (בעזרת מכשירים מסייעים או בלעדיהם) היא בעיקרה סובייקטיבית, ונעשית אך ורק על–ידי אנשים מנוסים ומומחים בדבר.

מיני העצים נבדלים בתכונותיהם ומכאן בנטייתם לשבר או לנפילה. ישנם מינים הנוטים להישבר במידה רבה, כמו גרווילאה חסונה, ואילו אחרים, כגון מיני אלון (Quercus sp), מאופיינים בעצה חסונה. לסוג העץ ולמינו חשיבות גם כאשר בוחנים סכנת התהפכות. אורן ירושלים (Pinus halepensis) נוטה לעתים להתהפך על שורשיו, אך לא כן אורן הצנובר (P. pinea). גם מיני עצים שלרוב אינם נוטים להישבר, עלולים להיקלע לתנאי סביבה ייחודיים שהופכים אותם לשבירים. ישנם מינים הנשברים באזורים מושלגים, כגון אלון השעם (Q. suber), או כאלה ההופכים לשבירים במיוחד תחת תנאים של השקיה מרובה, כמו אקליפטוס המקור. רגישויות נוספות של עצים יכולות להיות לפצעי גיזום (דוגמת חרוב מצוי [Ceratonia siliqua] באזורים לחים). פצעי גיזום שטופלו באופן לא מקצועי מאפשרים חדירה של פטריות הגורמות לריקבון ועקב כך לשבירה. מיני עצים אחרים נשברים בשל החלשה של הגזע עקב חדירת מזיקים שונים. לדוגמה מיני מילה עלולים להישבר כתוצאה מנבירה בגזע או ענפים של סס הנמר (Zeuzera pyrina).

נוהל הערכת סיכונים, שפותח במשרד החקלאות, מתבסס על ניסיון שנרכש בארץ ועל מידע שהתקבל מספרות מקצועית ומכנסים בינלאומיים, והוא קובע:

ראשית, יש להתבונן בעץ מרחוק כדי להעריך אם קיימת התנוונות שלו או אם הוא נטוי בצורה שעלולה להסתיים בהתהפכות. כאשר מתקרבים לעץ יש לבחון הימצאות ענפים עיקריים וכבדים בזווית חדה אל הגזע, ריבוי ענפים ראשיים היוצאים מאותה נקודה בגזע, ענפים הצומחים על גדות פצע, חתכים לא ישרים ולא נקיים, זיבת שרף, גדילה לא מבוקרת או כזו שאינה עולה בקנה אחד עם תנאי הסביבה, בצבוץ של פטריות מדף, התרוממות הקרקע בסמוך לעץ, וכן פגעים בגזע כגון סדקים, כיבים ופצעים. בנוסף לכך, מומלץ לקיים בדיקות לגילוי חללים בגזע או בענפי השלד באמצעות דקר ופטיש או מקדח מתאים.

כאשר מבצעים סקר הערכת סיכונים בשטחים ציבוריים ומספר העצים גדול, יש לקבוע סדר עדיפויות בבדיקת העצים, בהתאם למיקומם ולמינם. ראשית, יש לסקור ולבדוק עצים הממוקמים סמוך לגני ילדים או לשבילים המשמשים למעבר אדם, ורק לאחר מכן עצים המצויים בחורשה או בשולי הגן, וכן לתת עדיפות לסוגי עצים שידוע כי הם שבירים. במסגרת הסקר, יש לקיים בדיקות חוזרות של העץ אחת לשנה או יותר על–פי אופי הטיפול והחלטת המעריך.

התוצר של סקר סיכונים בעצים הוא תכנית עבודה המחייבת טיפול בעצים שהוגדרו כמסוכנים - לעתים כריתה של עץ, לעתים טיפול אורטופדי (טיפול בפצעים, תמיכה מכנית של העץ כולו או קשירת ענפים זה לזה בכבלים). פעולות אלה מאריכות את חיי העצים ומקטינות את הסיכון בעשרות אחוזים.

אנו מקווים, כי נוהל העבודה יוטמע היטב במחלקות הגינון של הרשויות השונות ובכך יימנעו נזקים בנפש וברכוש.

חיגור באקליפטוס עלול לגרום לתמותת העץ | צילום: אביגיל הלר

 


 פרופ' יואב ויזל ז"ל, 1931-2010

עמרם אשל
אוניברסיטת תל–אביב


יואב ויזל, מחשובי החוקרים של האקולוגיה של צומח ארץ ישראל, הלך לעולמו באופן פתאומי בגיל 79. מותו קטע תנופה של פעילות אקדמית במחקר ובהדרכת סטודנטים, שנמשכה למרות פרישתו הרשמית לגמלאות לפני כעשר שנים.

את לימודיו עשה באוניברסיטה העברית. עבודת המוסמך שלו עסקה בתכונותיהם של עצי האשל (Tamarix) בחולות חלוצה, ובמהלכה פיתח את העניין הרב שלו בעצים מסוג זה ובצמחי המלחה בכלל, שבמחקרם עסק עד יומו האחרון. עבודת הדוקטורט שלו עסקה בתופעת האקוטיפיזציה בצומח הארץ, וזיהתה את השונות התוך מינית הנובעת מהתנאים המיוחדים שהצומח חשוף להם בבתי גידול שונים זה מזה.

יואב ויזל זיהה "חורים" בספרות המדעית ודאג "לסתום" אותם. ב–1972 פרסם בהוצאת Academic Press את ספר היסוד Biology of Halophytes, שסיכם את מה שהיה ידוע באותה תקופה על צמחי המלחה. הספר פתח צוהר לקבוצת צמחים מיוחדת זו עבור מדענים וסטודנטים רבים בעולם כולו. ויזל פרסם מספר ספרים בעברית בנושאי אקולוגיה ובוטניקה. משלא נמצאה הוצאת ספרים שהייתה מוכנה להוציאם לאור, הוציא לאור בעצמו את פרקים באקולוגיה, שהיה הספר הראשון בעברית שעסק באקולוגיה. הספר שימש במשך שנים רבות כספר לימוד באוניברסיטאות, בסמינרים למורים ובבתי ספר תיכוניים. בהמשך הוציא לאור, יחד עם תלמידיו, את הספר הראשון בעברית על צומח ארץ ישראל, ששימש מאוחר יותר בסיס לעריכת כרך בשם זה באנציקלופדיה של החי והצומח בארץ ישראל בהוצאת משרד הביטחון. סדרת ספרוני הכיס למטייל בנושאי עצים, צמחי מים וצמחי המלחה היו גם הם חידוש ששירת רבים, אנשי מקצוע וחובבים כאחד.

בסוף שנות ה–1980 היה יואב ויזל היוזם והעורך הראשי של הספר Plant Roots: The Hidden Half שיצא לאור בהוצאה של ספרי מדע מניו–יורק. זהו ספר ייחודי שבזכות היקפו ועומקו רכש מקום של כבוד בספרייתו של כל חוקר שורשים בעולם. הספר זכה להצלחה רבה והודפס במהלך 11 שנים בשלוש מהדורות. בשבוע האחרון לחייו, לפי בקשתו של המוציא לאור האמריקאי, חתם יואב על חוזה לעריכת המהדורה הרביעית. בזמן העריכה ראיתי בהשתאות כיצד יואב מתקן את הלשון האנגלית לחוקרים בעלי שם עולמי מאנגליה ומארה"ב, שאנגלית היא שפת אימם. כולם קיבלו את הערותיו בהערכה ובתודה.

כשהגיעו אליו פניות בקשר להרעלות הנגרמות על–ידי צמחים כתב יואב ויזל יחד עם פרופ' ששון כהן את הספר צמחי רעל בישראל. יותר מ–30 שנה הספר משמש את אנשי הרפואה לאבחנה ולטיפול במקרים הרבים של הרעלות הנגרמות על–ידי צמחי בר או צמחי נוי.

יואב ויזל היה הראשון שזיהה בין צמחי הבר וצמחי הנוי הגדלים בארץ את הצמחים מחוללי התופעות האלרגיות. עד למחקריו בנושא זה, השתמשו אנשי הרפואה אך ורק במידע על צמחים אלרגניים מאירופה ומצפון–אמריקה. ויזל פיתח תחום מחקר של אלרגיות הנגרמות מאבקת פרחים, תחום שלא היה קיים כלל בארץ. במסגרת זו הקים את המעבדה לחקר אלרגנים באוויר, הנותנת מידע לציבור על פריחת צמחים אלרגניים בחודשי השנה השונים, שירות הניתן בכל מדינה מתוקנת על–ידי רשויות הבריאות הממשלתיות. את תחזית הפריחה של הצמחים האלרגניים בישראל ניתן לראות באתר תחזית פריחה אלרגנית. בתחום זה פעל יואב ויזל נמרצות לחקיקת חוק שיאסור נטיעת צמחים גורמי אלרגיה בגינות הנוי בערים, כפי שקיים במדינות רבות בעולם. אך למרות מאמציו, השיטה הפוליטית בישראל העמידה מכשולים שאפילו הוא לא הצליח לגבור עליהם.

יואב ויזל היה מורה אהוב על תלמידיו וחבר פעיל בסגל האקדמי בתחומים שונים. אישיותו הכובשת והידע הרחב שלו הקנו לו מקום של כבוד בין מדענים בעולם, והוא היה מרצה מבוקש בכנסים מדעיים. פרסם כעשרה ספרים ויותר מ–300 מאמרים מדעיים.
איבדנו איש מדע דגול וחבר אהוב. יהי זכרו ברוך.
 

 





רשות הטבע והגנים החברה להגנת הטבע Israel Nature and Parks Authority Society for the Protection of Nature in Israel