אקולוגיה וסביבה
לכל השירים

הָיָה סַגְרִירִי, כִּמְעַט גֶּשֶׁם. הַכֹּל עוֹד הָיָה רָטֹב

22 בנובמבר, 2021

[היה סגרירי] / ישראל נטע

הָיָה סַגְרִירִי, כִּמְעַט גֶּשֶׁם. הַכֹּל עוֹד הָיָה רָטֹב, יָרַדְתִּי אֶל הַגַּן הַבּוֹטָנִי, מִמּוּל זָרַם הָאַיָּלוֹן צָפוֹן בְּדֹכִי מוֹנוֹטוֹנִי, דּוּכִיפַת זָכָר רָדַף אַחֲרֵי אֵיזֶה חֶרֶק, יַרְגָּזִי שָׁרַק מִתּוֹךְ אֵלָה אַטְלַנְטִית, מְאוֹת מִינֵי צְמָחִים הִתְעַנְּגוּ עַל חֲגִיגַת הַגֶּשֶׁם בַּבָּתָה הַיָּם תִּיכוֹנִית, וּבְבָתַת הַסְּפָר, וּבַבָּתָה הָאִירָנוֹ-טוּרָנִית. רָאִיתִי אִישׁ מִתְהַלֵּךְ בִּשְׁתִיקָה בֵּין שִׂיחֵי הַגַּן, וְהַגַּנָּן אָמַר לִי בֹּקֶר טוֹב, מְאוֹת מִינֵי צְמָחִים צָמְחוּ, אֲלָפִים מַמָּשׁ, תַּחַת סַגְרִיר הַשָּׁמַיִם. עַל לוּחִית נְחֹשֶׁת לְיַד שׁוּרַת הָאֲזוֹבְיוֹן, נִכְתַּב מַשֶּׁהוּ בִּכְתַב בְּרַיְל: אֵיךְ נְשַׁמֵּר אֶת הַפְּלִיאָה.
מתוך: ישראל נטע. 2011. השיר על הארץ. ירושלים: כרמל.

בין המילים

עורכת המדור: עדנה גורני

מטפטפים עם המילים, טיפה אחר טיפה. יום סגריר, כמעט גשם. הכול רטוב. בהמשך ציפורים וצמחים, עד שמגיעים לשאלה שמסיימת את השיר ובעצם פותחת מניפת שאלות. הרמז לכך שתהיינה הפתעות טמון כבר בתחילת השיר: "מִמּוּל זָרַם הָאַיָּלוֹן צָפוֹן". זרימה זו של מכוניות בכביש המהיר קוטעת את הרצף של גשם–ציפורים–צמחים וגם משתלבת בו, ומזכירה את המים שזרמו בנחל האיילון, שהיה פעם נחל איתן ונקרא ואדי מוסררה. מוצא הנחל בהרי יהודה, דרומית לרמאללה, והוא מגיע מעמק איילון לשפלה. בכניסה לתל-אביב מימיו זורמים בתעלת בטון בין מסלוליו של הכביש המהיר נתיבי איילון, ואז נשפכים לירקון ולים התיכון. רעש המכוניות מתואר כדֹכִי מוֹנוֹטוֹנִי – קול שמזכיר רעש של גלים נשברים, של מים.

הטקסט מצביע על התערבות האדם בטבע גם בהמשך. הכותב נמצא בגן בוטני שנשתלו בו מינים רבים של צמחים שמייצגים כמה בתי גידול – בתה ים תיכונית, בתת ספר ובתה אירנו-טורנית. המשפט "רָאִיתִי אִישׁ מִתְהַלֵּךְ בִּשְׁתִיקָה בֵּין שִׂיחֵי הַגַּן" הזכיר לי פסוק מספר בראשית, מייד לאחר האכילה מפרי עץ הדעת, שתוביל לגירוש מגן העדן: "וַיִּשְׁמְעוּ אֶת-קוֹל יְהוָה אֱלֹהִים, מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם". בגן הבוטני הצמחים כולם, בלא קשר למוצאם, מתענגים על חגיגת הגשם, והאדם שותף לבריאה בכל חושיו – הכותב רואה דוכיפת, שומע ירגזי שורק ואולי מרִיח אזוביון, צמח הלבנדר.

ליד צמח האזוביון לוחית נחושת, ועליה נכתב משהו בכתב ברייל. הכיתוב אינו שם הצמח, כנהוג בגנים בוטניים, אלא שאלה, שמהותה מציתה את השיר הקצר הזה וטוענת אותו ברגש – אֵיךְ נְשַׁמֵּר אֶת הַפְּלִיאָה? כתב ברייל רומז לכך שכולנו עיוורים. הפליאה שהרגשנו כילדים ממראה של פרח, של ציפור, של נחל זורם – נעלמת עם ההתבגרות. היעדרה של הפליאה, "קטרקט של חלונות הנשמה" כפי שכתב נטע בשיר אחר, מותירה אותנו מחוץ לגן העדן ומביאה לעיוורון ולאדישות. שאלה רודפת שאלה. מה קורה לנו כשהפליאה נעלמת? מה קורה לעולם? רייצ'ל קרסון גרסה שהרגש חשוב יותר מהידיעה, כי הרגשות והתרשמות החושים הם הקרקע הפורייה שרק בה זרעי הידיעה יכולים לנבוט ולצמוח.

שינוי האקלים והגידול בשטחים בנויים מביאים להצפות, כמו למשל של נתיבי איילון, וגובים חיי אדם כמו בדרום תל-אביב, בנהרייה ועוד. הפליאה עשויה להוביל אותנו להבנה שנחלים אינם (רק) תעלות ניקוז, אלא משאב ציבורי בעל ערך סביבתי, תרבותי וחברתי, שיש לשקמו ולשמרו – כמו גם את הפליאה.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מחקרי סביבה אצלך בתיבה




    תכנים נוספים שעשויים לעניין אותך

    מכונת החֵרות / דן פגיס

    מכונת החֵרות / דן פגיס

    ד"ר עדנה גורני

    גיליון קיץ 2021 / כרך 12(2) האם מכונת חירות, המוצבת בכלובו של שועל השלג הסיבירי בגן החיות, תוכל לחלץ אותו מכלאו?

    האם מכונת חירות, המוצבת בכלובו של שועל השלג הסיבירי בגן החיות, תוכל לחלץ אותו מכלאו?

    גיליון קיץ 2021 / כרך 12(2)
    גלים שחורים / אורי קיטה

    גלים שחורים / אורי קיטה

    ד"ר עדנה גורני

    גיליון אביב 2021 / כרך 12(1) ב-17 בפברואר 2021 צלצל בחוזקה השעון שעורר אותנו משנתנו. גושי זפת הגיעו לחופי ישראל. אלפי מתנדבים הגיעו לחופים לעזור בניקוי הזפת. אחד מהם הוא אורי קיטה

    ב-17 בפברואר 2021 צלצל בחוזקה השעון שעורר אותנו משנתנו. גושי זפת הגיעו לחופי ישראל. אלפי מתנדבים הגיעו לחופים לעזור בניקוי הזפת. אחד מהם הוא אורי קיטה

    גיליון אביב 2021 / כרך 12(1)
    אני רוצָה / יוליה וינר

    אני רוצָה / יוליה וינר

    עדנה גורני

    גיליון חורף 2020 / כרך 11(4) / פסולת השיר מקפל בתוכו את ההתמכרות לקניות, את המבוכה והבלבול מול שפע המוצרים והאפשרויות, ומצייר באירוניה את הצטמצמות החופש האישי. האירוניה מזכירה לנו עד כמה מזיק ופוגעני אורח חיים צרכני כזה

    השיר מקפל בתוכו את ההתמכרות לקניות, את המבוכה והבלבול מול שפע המוצרים והאפשרויות, ומצייר באירוניה את הצטמצמות החופש האישי. האירוניה מזכירה לנו עד כמה מזיק ופוגעני אורח חיים צרכני כזה

    גיליון חורף 2020 / כרך 11(4) / פסולת
    דיוק הכיוון / יהודית כפרי

    דיוק הכיוון / יהודית כפרי

    עדנה גורני

    גיליון סתיו 2020 / כרך 11(3) השיר עוסק בהתבוננות ובהאזנה. הדוברת בשיר שומעת קולות ומתבוננת בקווים המותווים בשמיים, ציור באפור כהה על רקע השמיים המאפירים. הקוראים והקוראות בשיר מתבוננים ומאזינים יחד איתה.

    השיר עוסק בהתבוננות ובהאזנה. הדוברת בשיר שומעת קולות ומתבוננת בקווים המותווים בשמיים, ציור באפור כהה על רקע השמיים המאפירים. הקוראים והקוראות בשיר מתבוננים ומאזינים יחד איתה.

    גיליון סתיו 2020 / כרך 11(3)
    כמה מילים על הנייר / אבנר טריינין

    כמה מילים על הנייר / אבנר טריינין

    עדנה גורני

    גיליון קיץ 2020 / כרך 11(2) כמה מלים על מה? כמה מילים על הנייר, כלומר מילים שכתובות על נייר אבל גם מילים שעוסקות בנייר, בעצים, בתהליך הפיכתם לנייר, בתהליך הכתיבה, בתהליכי ההזדקנות, ההתפוררות והמוות שהם בעצם חלק בלתי נפרד מהחיים.

    כמה מלים על מה? כמה מילים על הנייר, כלומר מילים שכתובות על נייר אבל גם מילים שעוסקות בנייר, בעצים, בתהליך הפיכתם לנייר, בתהליך הכתיבה, בתהליכי ההזדקנות, ההתפוררות והמוות שהם בעצם חלק בלתי נפרד מהחיים.

    גיליון קיץ 2020 / כרך 11(2)
    שירת סגרכתר

    שירת סגרכתר

    עדנה גורני

    גיליון אביב 2020 / כרך 11(1) / קורונה וסביבה השירה רואה. ומתארת מה היא רואה. ואולי ראייה נכוחה נחוצה לנו אף יותר מתמיד בימי הקורונה

    השירה רואה. ומתארת מה היא רואה. ואולי ראייה נכוחה נחוצה לנו אף יותר מתמיד בימי הקורונה

    גיליון אביב 2020 / כרך 11(1) / קורונה וסביבה
    גלוי עין וחבוי לב / טוביה ריבנר

    גלוי עין וחבוי לב / טוביה ריבנר

    עדנה גורני

    גיליון חורף 2019 / כרך 10(4) / היערכות למשבר האקלים המהלך השירי מתחיל במה שרואה העין ומסתיים במה שחבוי בלב. ומה שגלוי לעין בשיר זה הוא צונמי של אסונות טבע ומחלות שחלק מהם הוא ללא ספק תוצאה של שינוי האקלים.

    המהלך השירי מתחיל במה שרואה העין ומסתיים במה שחבוי בלב. ומה שגלוי לעין בשיר זה הוא צונמי של אסונות טבע ומחלות שחלק מהם הוא ללא ספק תוצאה של שינוי האקלים.

    גיליון חורף 2019 / כרך 10(4) / היערכות למשבר האקלים
    תאר לך / ויינברג מאיה

    תאר לך / ויינברג מאיה

    עדנה גורני

    גיליון סתיו 2019 / כרך 10(3) תאר לך מה משמעות היות שנוא ולא מובן בכל מקום. כך פותחת המשוררת וחוקרת העטלפים מאיה ויינברג את שירה. זוהי שורה שכמעט כל אדם יכול להזדהות איתה. אך האם יכול אדם להזדהות עם בעל חיים שנוא?

    תאר לך מה משמעות היות שנוא ולא מובן בכל מקום. כך פותחת המשוררת וחוקרת העטלפים מאיה ויינברג את שירה. זוהי שורה שכמעט כל אדם יכול להזדהות איתה. אך האם יכול אדם להזדהות עם בעל חיים שנוא?

    גיליון סתיו 2019 / כרך 10(3)
    שלושה עורבים / יהונדב פרלמן

    שלושה עורבים / יהונדב פרלמן

    עדנה גורני

    גיליון קיץ 2019 / כרך 10(2) שלושה עורבים צופים בנוף העירוני של מפרץ חיפה, ומשורר אחד המקנא בעורבים

    שלושה עורבים צופים בנוף העירוני של מפרץ חיפה, ומשורר אחד המקנא בעורבים

    גיליון קיץ 2019 / כרך 10(2)
    השועל / אמנון להב

    עורק תחבורה ראשי דורס את כל פני הנוף, ולא רק אותו

    גיליון אביב 2019 / כרך 10(1) / מסדרונות אקולוגיים

    - מודעה -

    לראש העמוד