כשנהרות קמים לתחייה – על הקשר בין שיקום נהרות לתהליכים של התחדשות עירונית

האם נהרות יכולים לקום לתחייה? ביונקרס (Yonkers), פרבר תעשייתי של העיר ניו יורק, האמינו שכן. ב-2018 זכו תושבי הקהילה לחזות בפלא תכנוני, תולדת החזון וההתערבות של הרשות המקומית: נהר שזוכה להתגלות מחדש לאור היום.

חשיפתו של הנהר – היהלום שבכתר ההתחדשות העירונית ביונקרס ^[1] – הייתה כרוכה בהתערבות של ממש בתשתית העירונית. בשלב ראשון נעקר מגרש חניה גדול, ובהמשך – נחפר מגרש נטוש. בעוד הנהר הולך ונחשף, עקב בצד אגודל, צצו בזה אחר זה מרחבים לרווחת האוכלוסייה, שהנהר הוא להם עוגן ומוקד. מתחמי בילוי, מסחר ותעסוקה חוברו ביניהם בשבילי הליכה נעימים. תערוכות אומנות, מופעי מוזיקה ותיאטרון ושוק איכרים החלו מתקיימים לצידו על בסיס קבוע. ואף הטבע שב לעיר: הנחל החל משמש מערכת אקולוגית בריאה הכוללת צבים, אנפות, ברווזים, אוֹנדָטרות, סלמנדרות ואף אוכלוסיית צלופחים משגשגת, שבעבר היו בסכנת הכחדה. נוף עירוני וטבע בדו-קיום ובהרמוניה, מתמזגים זה בזה. כל זה היה בלתי נתפס לחלוטין רק לפני כעשור: במשך כמאה שנה היה הנהר קבור מתחת לאספלט ומזוהם.

נחזור אחורה: ה-Saw Mill River הוא נהר באורך של כ-38 ק"מ, החוצה את מחוז ווסטצ'סטר שבמדינת ניו יורק ונשפך אל נהר ההדסון באזור מרכז העיר יונקרס (הממוקם צפונית לרובע ברונקס). בזכות תחנת הכוח של הנהר הייתה יונקרס לעיירה תעשייתית משגשגת באמצע המאה ה-17. אלא שבגלל המחסור בקרקעות באזור צומצם שטח הנהר בהדרגה, ועד שנות ה-20 של המאה הקודמת כוסה לחלוטין באספלט ובבטון. 800 מטרים מהנהר נותבו לתוך מנהרות ומובלים סגורים, ומעליהם הוקמו בניינים, כבישים ומגרשי חניה.

בתוך כך החלו להתרחש הצפות. בעת אירועי גשם כבדים עלה הנהר על גדותיו והציף את בתי יונקרס במים, בביוב עירוני ובשפכים תעשייתיים: הנהר נקם את נקמתו. משנות ה-60 הייתה יונקרס נתונה לשפל כלכלי. בעקבות זליגת התעשייה הכבדה אל מחוץ לעיר ולאזור ננטשו ונזנחו השטחים הפרטיים והציבוריים במרכז העיר יונקרס. המשבר הביא להצטמצמות מקורות הפרנסה ולהצטמקות הקהילה.

בשנת 2010 הוחלט בעיריית יונקרס (בשיתוף סוכנות הסביבה הפדרלית, השלטון המחוזי, גופי מגזר שלישי ויזמים מהמגזר הפרטי) להוציא לפועל מיזם בשווי 48 מיליון דולר, שעניינו פירוק התשתית התת-קרקעית שהנהר הוזרם לתוכה, והעלאתו על פני הקרקע לאורך שישה רחובות במרכז העיר ^[2].

המיזם היה חלק ממגמה עולמית שהולכת ותופסת תאוצה. בליבה של המגמה, המכונה River Daylighting – או בעברית, חשיפת נהרות– עומדת קריאה לשחרור נהרות מ'כלאם' והשבתם (ככל הניתן) למצבם הטבעי. הפרס הגדול בחשיפת נהרות טמון ביכולת להשיב לתושבי העיר את המשאב האיכותי שנלקח מהם זה מכבר – הנהר העירוני. דוגמאות נוספות למגמה זו ניתן למצוא בסאול (Cheonggyecheon Stream) בלונדון (River Quaggy), בציריך (כ-40 מיזמים שונים באורך כולל של כ-20 ק"מ) ובוונקובר (Still Creek ואחרים).

ואצלנו?

גם במדינתנו המזרח תיכונית לא מעט נחלים עירוניים נטמנו תחת שכבות אספלט ובטון. למשל, נחל הגעתון החוצה את העיר נהריה, נחל אלכסנדר בחצותו את קלנסווה, נחל גדורה בקריית ביאליק, נחל עוזה בקרית גת, נחל רחביה בירושלים ועוד. הגעתון הוא אחת הדוגמאות הבולטות ביותר לנחל מוטמן: במזרח נהרייה הגעתון זורם בתוך מובל סגור לאורך כ-500 מטר, ואילו לאורך שדרות הגעתון – רחובה המרכזי של העיר – הנחל זורם בתעלה צרה, מונמכת, מבוטנת ומגודרת. עבור הנהגים, הולכי הרגל ורוכבי האופניים, הנחל המרשים החוצה את מרכז העיר הוא לכל היותר אי תנועה.

כמו ביונקרס, כך גם בנהריה, המובל והתעלה אינם מספקים מענה ראוי לצורכי הניקוז של האגן. פוטנציאל הניקוז המוגבל של המובל התת-קרקעי במזרח העיר הוביל פעמים רבות להצפת הרחוב וסביבתו, ולנזקים כבדים מאוד לרכוש ולתשתיות. במהלך אירועי ההצפות בינואר 2020 אף טבע למוות תושב העיר, ו-16 תושבים נוספים נפצעו באורח קל.

ניתן לשער כמה תשתפר איכות החיים של תושבי נהריה אם נחל הגעתון ייחשף וישוקם. חשיפת הנחל תאפשר ניהול ספיקות גדולות יותר של מי נגר, ותחסוך לקופת העירייה תשלומי פיצויים ותשלומי ביטוח גבוהים. זאת ועוד, חשיפת הנחל תיצור רצועה ירוקה, רעננה ומוצלת שתחבר בין חלקי העיר. שבילי הליכה ורכיבה שייסללו לאורכה יתרמו לבריאות התושבים ולרווחתם, ויפחיתו את עומסי הרכבים הפרטיים בעיר. שכיות חמדה שוקקות חיים ישמשו מוקדי פנאי וחינוך, בעוד אתרי בילוי, תעסוקה ומסחר שיוקמו לאורך הנחל ימריצו את הכלכלה המקומית.

אין חולק כי חשיפת נהרות מציבה אתגרים עצומים: פעולת השחזור הנדרשת עולה בכמה סדרי גודל על שיקום נחלים במתכונתו הרגילה. זאת ועוד, הפעולה איננה שלמה – וממילא איננה כלכלית – אם סביבת הנחל אינה מחודשת אף היא. פעולות אלה מצריכות מקורות מימון משמעותיים, פתרונות תכנוניים ולוגיסטיים מורכבים והתגייסות משמעותית של גורמים רבים: החל במשרדי ממשלה, דרך השלטון המקומי, וכלה בתושבים המקומיים, שקולם בנושא חייב להישמע. האתגרים הם ללא ספק אדירים – אך הם מתגמדים נוכח התועלת האדירה העולה מהם.