גיליון קיץ 2015 / כרך 6(2) המחצית השנייה של המאה ה-20 אופיינה בתפיסות תכנון עירוני שהתמקדו בתכנון מותאם לכלי רכב פרטיים תוך פרבור מהיר. כתוצאה ממורשת תכנונית זו, הולכי הרגל הם לרוב בלתי-נראים בתהליכי התכנון העירוני בערים ישראליות