גליון מס' 4/דצמבר 2015
 

?What greater rejection of those who would tear down our world than marshaling our best efforts to save it

(נשיא ארה"ב, ברק אובמה, ועידת האקלים בפריז, 30.11.2105)

 

קוראות וקוראים יקרים שלום,

לקראת סוף שנת 2015 נשאנו כולנו את עינינו לפריז. בירת ערכי החירות, השוויון והאחווה, שספגה מתקפת טרור נפשעת ברחובותיה, אירחה כשבועיים לאחר מכן את ועידת האומות המאוחדות לשינוי אקלים (COP21). על אף החשש מהסטת סדר היום העולמי, נראה שמעולם לא היה ברור יותר למנהיגי העולם שפליטות גזי החממה, אף על פי שאינן נראות לעין ושקורבנותיהן אינם מוצגים על מרקעי הטלוויזיה, טומנות סכנה חמורה וממשית להחרפת שינוי האקלים, ובכך להמשך קיום החיים באופן המוכר לנו.

בהסכם השאפתני נקבע יעד של הגבלת עליית הטמפרטורה הממוצעת על פני כדור הארץ לעד 2 מעלות צלזיוס מעל הטמפרטורה ששררה לפני המהפכה התעשייתית, ותוך חתירה להגבלת עלייה זו ל-1.5 מעלות בלבד. בעוד שהיעד הראשון מחייב הפסקה של התרומה האנושית (נטו) של גזי חממה לאטמוספרה החל ב-2050, הרי הגבלה ל-1.5 מעלות משמעה הקדמת מועד זה ל-2030.

את ההסברים להצלחה, שבזכותה זכה הישג סביבתי לככב (אולי לראשונה בישראל) בכותרות הראשיות של רוב אמצעי התקשורת, ניתן למצוא באופן שדיפלומטיית האקלים נוהלה בו. הדרך שנוסתה בעבר – סחר-מכר בכמויות פליטה לאומיות לפי מידת הפיתוח של המדינות – הוכחה לצערנו ככושלת. במקום לחזור עליה, נעשה תהליך בניית ההסכם מתוך הבנה כי בראש ובראשונה מדינות פועלות בהתאם לאינטרסים הלאומיים שלהן. המערכת הגמישה שנבנתה, שכל מדינה קובעת בה את יעדי הפחתת פליטות גזי החממה בשטחה, אִפשרה למדינות ליצור התאמה בין השפעתן על האקלים לבין יכולתן להתחייב לשינויים, מבלי לפגוע באותם אינטרסים לאומיים. אופן זה של הגעה להסכמות מאפשר בניית אמון ויציאה משותפת לדרך ארוכה, שבה ועידת פריז אינה סוף הדרך, אלא תחנה חשובה בהתאמת אורחות חיינו לכוכב לכת בעל משאבים מוגבלים וסופיים.

התכנית הלאומית של ישראל להפחתת פליטות גזי חממה ולייעול צריכת האנרגיה במשק אמורה להביא לצמצום של 25% מפליטות גזי החממה, של 17% מצריכת החשמל ושל 20% מהנסועה בכלי רכב פרטיים עד שנת 2030 בהשוואה לתרחיש 'עסקים כרגיל'. לנוכח הניסיון הלאומי העגום בעמידה ביעדי ייצור אנרגיה ממקורות מתחדשים, נקווה שהפעם תעמוד לצדנו העובדה שהסכם פריז כולל 'מנגנון שקיפות', שהמדינות חייבות לדווח לו על עמידה ביעדיהן.

קריאה נעימה ובשורות טובות,

שחר בוקמן

דבר העורך
שחר בוקמן
PDFPDF
חמש שנים לאחר השרפה הגדולה בכרמל: תמונת מצב של השיקום האקולוגי
נועה שטיינר, מנחם זלוצקי, נתן אלבז, ענבר חשמונאי, עמית דולב, דותן רותם, יהושע שקדי, אורית גינצבורג, ישראל גלון, כליל אדר, מיכאל ויינברגר, יצחק סוויסה ואבי פרבולוצקי
PDFPDF
תחרות או דו-קיום? על נשרים, עזניות והפגרים שביניהם
אור שפיגל
PDFPDF
איך שומרים ברשות הטבע והגנים על צמחים בסכנת הכחדה? סיפור הקמתם של גני מקלט
מרב לבל ומרגרטה וולצ'אק
PDFPDF
צרעה קטנה צרה גדולה – התפשטות הפיקוס החלודי בישראל
דן איזיקוביץ וורד פיכמן
PDFPDF
צעד ראשון ליצירת ערים רגישות מים בישראל – מיזם הביופילטר בכפר-סבא
ירון זינגר
PDFPDF
דברים שרואים משם – לא רואים מכאן: השימוש בחישה מרחוק לניהול סביבתי
מרים צלוק וסיניה נתניהו
PDFPDF
שקועים בשינה במיטה בוערת – חסמים פסיכולוגיים בתפיסת חומרת האיום הטמון בהתחממות העולמית
נורית כרמי
PDFPDF
בין המקומי לעולמי – חשבונאות סביבתית של מערכת אספקת הבשר הישראלית
שירה דיקלר ומידד קיסינגר
PDFPDF
השפעת פסולת נוזלית של בתי בד על אינטראקציות ספיחה של תרכובות אורגניות בקרקע
יונתן קרן, מיכאל בוריסובר, ארנון דג, נדז'דה בוחנובסקי ויצחק צפורי
PDFPDF
למען הדור הבא – קידום לימודי קיימות במערכת ההשכלה הגבוהה
קרן מינץ וטלי טל
PDFPDF
שיטות פיזיולוגיות לקביעת עמידות של עצי אלון התבור וצאצאיהם ליובש
היא-לי בונפיל, שמעון לביא בני אבידן, סוהיל זיידן, אביב אייזנבנד, יאיר מני, יוסי יניב, איריס ביטון, רוני וולך, מנחם מושליון וגיורא בן-ארי
PDFPDF
הסכם פריז להפחתת פליטות גזי החממה - אתגרי ניהול משאב משותף השייך לכלל האנושות
דב חנין, סיניה נתניהו, דניאל מישורי וסמדר נוי (קניון), מיכאל גרבר, אוהד קרני
PDFPDF
כיצד יש לטפל במפגעים הסביבתיים הנגרמים מהמציאות הגאופוליטית ביהודה ושומרון?
יצחק מאיר
PDFPDF
בין ביטחון תזונתי לחיים הטובים – תערוכת אקספו 2015 כבמה לשאלות מוסריות, חברתיות וסביבתיות
תגית כלימור
PDFPDF
אם חושבים – לא נוהגים
ריאיון עם פרופ' אראל אבינרי
PDFPDF
רשות הטבע והגנים החברה להגנת הטבע Israel Nature and Parks Authority Society for the Protection of Nature in Israel