עטלפי ישראל – תמונת מצב לסיכום העשור

ישראל עשירה במיני עטלפים, 33 במספר. סדרה זו, שמיניה מהווים כשליש ממיני יונקי-הבר בישראל, יכולה לשמש כסמן (אינדיקטור) ^[10] למצב המערכות האקולוגיות בישראל.
לעטלפים, כיונקים מעופפים קטנים, קצב מטבולי וצריכת מזון גבוהים, אך קצב רבייה נמוך ומשך חיים ארוך. תכונות אלה הופכות אותם לרגישים מאוד לרעלים שונים, כדוגמת קוטלי חרקים. ברקמות יזנובים בעמק החולה עדיין מוצאים שרידי די-די-טי ^[5].

שיטות

מנחם דור אסף מידע על מיני עטלפים משנות ה-30 ועד שנות ה-50 של המאה הקודמת, ונתן להם שמות, אך מידע שיטתי על התפוצה והשפע של מיני העטלפים נאסף לראשונה רק בשנות ה-70 של המאה הקודמת, בעבודת המוסמך של דוד מייקין ^[6]. מייקין העביר השתלמויות להכרת עטלפי ישראל לאנשי המרכז לחקר מערות (מלח"ם) וכך גדל מספר חובבי העטלפים שהפכו לסוקרים מהימנים, ונוסף מידע על מערות משכן ועל מיני העטלפים השוכנים בהן.
איסוף המידע הלך והשתכלל עם השנים: בתחילה נכנסו למערה וספרו את מיני העטלפים בתוכה, תוך לכידת פרטים בודדים ברשת יד וזיהוי המינים. עם התגברות המודעות לרגישות העטלפים לכניסה למערות משכן מחד גיסא, והירידה באוכלוסיותיהם מאידך גיסא, החל בשנת 1992 מרכז מידע על יונקים בחברה להגנת הטבע לערוך סקרי עטלפים. בסקרים נבדקות מערות משכן ספורות שמצויים בהן עשרות או מאות עטלפי חרקים. אוכלוסיית העטלפים נדגמת בלכידה ברשתות ערפל שמוצבות לפני פתח המערה, ובמקביל, באמצעות גלאי עטלפים שהלכו והשתכללו, נספרים העטלפים היוצאים לשיחור מזון.
מחקרים על הביולוגיה ועל האקולוגיה של מיני עטלפים בישראל העשירו את המידע על גודל אוכלוסיותיהם משנות ה-80 של המאה הקודמת.
כיום, עיקר המידע על מיני העטלפים בחבל הים תיכוני מתקבל מניטור הנערך פעם בשנה במספר מערות המשמשות אתרי משכן עיקריים בגליל, סביב הכנרת ובגולן. הניטור מתבצע באותן שיטות: האזנה לגלאי עטלפים בתדרים עיקריים כשהעטלפים נמנים במונה, ובמקביל – לכידת מדגם ברשת ערפל המוצבת מול פתח המערה. מידע רב התווסף מסקרים אקוסטיים באמצעות גלאי עטלפים אוגרי נתונים (Anabat). הניטור ארוך הטווח מבוצע על-ידי מרכז מידע על יונקים בחברה להגנת הטבע ^{[1, 2, 7]}, בתמיכת רשות הטבע והגנים.
גם הטקסונומיה משתכללת כתוצאה מהשוואת דגימות די-אן-איי הנלקחות מקרום הכנף ומועברות למומחה להשוואה מול די-אן-איי ממינים מוכרים ^[11].
מידע על עטלפי הנגב נאסף בעיקר באמצעות עבודות מחקר באוניברסיטת בן-גוריון על-ידי כרמי קורין ותלמידיו, ובמהלך קורס עטלפים שהוא מעביר מדי שנה, זה שנים רבות.

תוצאות ודיון

מובאת כאן תמונת מצב לתחילת 2010, המושווית למידע מראשית העשור הנוכחי ^[3]. הערכת גודל האוכלוסייה בחלק מהמינים השתנתה מאוד בגלל מציאת אתרי משכן חדשים, ולאור מידע על תנועות עונתיות (נדידה) של חלק מהמינים.
מהמחקרים ומהסקרים התברר כי פרט למינים בודדים, רוב מיני אוכלוסיות עטלפי החרקים (Microchiroptera) בחבל הים תיכוני שדעכו באמצע המאה הקודמת, כנראה בעיקר כתוצאה מאידוי "גמקסן" במערות (שבוצע כדי להקטין את אוכלוסיות עטלפי הפֵּרות), הצליחו לשמור על יציבות. מין אחד – פרסף חיוור (Rhinolophus mehelyi) – כנראה נכחד. מספרם של מינים רגישים בודדים פחת: נשפון גדול (Myotis myotis) ונשפון מצוי (M. blythii).
רוב המינים הפליארקטיים שהחבל הים תיכוני בישראל הוא הגבול הדרומי לתפוצתם העולמית ^[9], שמרו על אוכלוסיות יציבות (טבלה 1) כגון: כנפן (Miniopterus schreibersii), אפלול מצוי (Eptesicus serotinus), נשפון פגום-אוזן (Myotis emarginatus), נשפון דק-אוזן (M. nattereri), נשפון גדות (M. capaccinii), נשפון משופם (M. mystacinus), פרסף גדול (Rhinolophus ferrumequinum), פרסף גמדי (R. hipposideros), פרסף בהיר (R. euryale), פרסף מצוי (R. blasii), עטלפון אירופי (Pipistrellus pipistrellus), עטלפון סאבי (Hypsugo savii = P. savii) ורמשן לילי (Nyctalus noctula). עבור מינים אחדים, שסקרים במושבות המוכרות שלהם הראו שאוכלוסיותיהם שם יציבות, התגלו מושבות חדשות, דבר שהביא להעלאת הערכת גודל האוכלוסיות הללו. האשף המצוי (Tadarida teniotis) הנמצא בכל ישראל, שמר על אוכלוסייה יציבה. הוא מתפשט תוך ניצול אתרי משכן ביישובים, כמו סדקים בין בתים טרומיים.

טבלה 1

הערכה מספרית לאוכלוסיות מיני העטלפים

המינים הנפוצים בכל הארץ, ששוכנים לעתים ביישובים, או שנהנים מתוספת מזון שאלו יצרו, הגדילו את תפוצתם ואת מספריהם בעשור האחרון: עטלף פֵּרות (Rousettus aegyptiacus) ועטלפון לבן-שוליים (Pipistrellus kuhlii).
נראה שלא חלו שינויים בשפע ובתפוצה של המינים שעיקר תפוצתם לאורך הבקע הסורי-אפריקאי ושוליו, כמו אשמן גדול (Taphozous nudiventris), אשמן קטן (T. perforatus) ועטלפון בודנהיימר (Hypsugo ariel) (אוחדו המינים עטלפון בודנהיימר ועטלפון אריאל, ושונה שם הסוג) ^{[7, 8, 9]}. במהלך עבודות המחקר של ערן לוין ^[4] התגלו מושבות גדולות של חלק מהמינים, שהעלו את הערכת גודל אוכלוסייתם בישראל: יזנוב גדול (Rhinopoma microphyllum), יזנוב קטן (R. cystops = R. hardwickii), לילן (Nycteris thebaica) ופרספון (Asellia tridens).
המידע על אוכלוסיות המינים שנפוצים בישראל בעיקר במדבר, מקורו בלכידות עטלפים במסגרת מחקרי עטלפים בנגב. נראה שאוכלוסיית המינים הבאים יציבה (טבלה 1): אפלול הנגב (Eptesicus bottae), עטלפון ריפל (Pipistrellus rueppellii), פרסף הנגב (Rhinolophus clivosus), אודנן (Otonycteris hemprichii), אוזנן (Plecotus christii, בעבר – P. austriacus) ובלומף שחור (Barbastella leucomelas). 

סיכום

ניטור עטלפים בישראל מהווה סמן חשוב לשינויים במערכות אקולוגיות ולמצב אוכלוסיות החרקים, שהם מזונם של עטלפי החרקים (Microchiroptera). שיפור שיטות הניטור ועלייה במספר החוקרים מקשים על השוואת מידע של גודלי אוכלוסיות לפני עשור. נראה כי רוב המינים שמרו על יציבות. 

תודות

תודה לערן לוין, לאסף צוער ולעמית דולב, שהערותיהם המועילות שיפרו מאד את הטיוטה הראשונה. כמו כן תודה לכל חוקרי העטלפים בישראל המשתפים פעולה זה שני עשורים באיסוף מידע, במחקר ובשמירת טבע, שהמידע במאמר הוא תוצר עבודתם המשותפת.
מידע נוסף על עטלפים בישראל באתר המוחזק על-ידי חובב העטלפים אייל ונונו – www.wildIsrael.com/batsofisrael