טיפול באזורי חיץ לאש והשפעתו על סכנת שריפה ביערות מחטניים

אפריל 2018, גליון 1, (עמ' 30-39)



-
הדפס PDF שלח לחבר




שריפה ביער ירושלים (2014התפשטה לבתים הצמודים אליו, בין השאר בשל היעדר קו חיץ בין היער לבתים | צילום: חנוך צורף


מור אשכנזי [1, 2],יוג'ין דוד אונגר [1], יוסי משה [1], יחזקאל אברהם [3], חנוך צורף [3] ויגיל אסם [1]
[1] מִנהל המחקר החקלאי – מרכז וולקני[2] הפקולטה לחקלאות, האוניברסיטה העברית בירושלים[3] אזור ההר, קרן קיימת לישראל

 

תקציר

עלייה בחומרת השריפות בישראל בעשורים האחרונים הביאה להקמת אזורי חיץ לאש (להלן חיץ) ביער. מטרת המחקר הייתה לבחון השפעת טיפולי חיץ (עוצמות דילול שונות של המין הנטוע) על הכמות וההרכב של חומרי דלק צמחי ועל סכנת השריפה. המחקר התמקד בהשוואה בין חיץ מוצל וחיץ פתוח, מתוך הבנה כי דילול עצי היער יוביל להתפתחות מואצת של צמחיית תת-היער שעלולה להשפיע על סכנת השריפה. נסקרו עשרה אתרים שעברו טיפולי חיץ ביער מחטני בוגר שבע שנים קודם לכן. בכל אתר שלוש חלקות סמוכות שייצגו עוצמות דילול שונות של עצי היער: דילול חזק (חיץ פתוח), דילול מתון (חיץ מוצל) וביקורת ללא דילול. נמדדו וחושבו הכמות וההרכב של חומרי הדלק בעצי היער ובצומח המעוצה והעשבוני בתת-היער, חומר עץ שוכב ונשר עלים. נתונים אלה אפשרו שימוש במודל מתימטי-פיזיקלי לחיזוי התנהגות שריפה. נמצא קשר חיובי בין עוצמת הדילול לבין הצטברות עומס הדלק בתת-היער לאחר הדילול. בשל כך, הקצב הצפוי של התפשטות האש בתת-היער היה האיטי ביותר בטיפול הביקורת, ועלה בהדרגה עם העלייה בעוצמת הדילול. לעומת זאת, הסכנה להצתת צמרות הייתה נמוכה מאוד בכל הטיפולים. עוד נמצא כי בעומס דלק נתון בתת-היער, הסכנה לקיום שריפת צמרות פעילה פוחתת משמעותית עם העלייה בעוצמת דילול העצים. המודל גילה סף עומס דלק קריטי בתת-היער (1 ק"ג למ"ר), שמעבר לו הסיכוי להצתת צמרות גדל משמעותית. על בסיס המחקר פותח כלי יישומי לתכנון ולניהול שוטף של אזורי חיץ ביערות מחטניים בארץ. תוצאות המחקר מדגישות את חשיבות הטיפול בצמחיית תת-היער באזורי חיץ לאש.

 

מבוא

בעשורים האחרונים נרשמת מגמת עלייה בחומרת השריפות באזורים ים-תיכוניים ואחרים ברחבי העולם [31]. העלייה בחומרת השריפות בישראל מיוחסת בעיקר לשילוב של הצטברות חומר דלק צמחי עקב התפתחות היער והחורש עם רצף שנות בצורת שגרם להתייבשות חומרי דלק [32]. דוגמאות לכך הן שריפות הענק בכרמל בשנים 1989 ו-2010 וכן גל השריפות שפקד את ישראל בחודש נובמבר 2016.

אזור חיץ לאש (או חיץ לשם הקיצור) הוא שטח שהנפח והפיזור המרחבי של הצמחייה בו טופלו באופן שנועד להפחית משמעותית את העוצמה והרצף של חזית האש כדי לסייע בבלימה או בתיחום שרפות [17]. שתי ועדות מקצועיות שהתכנסו לאחר השריפות הגדולות בכרמל (1989, 2010) המליצו על השימוש באזורי חיץ כמרכיב עיקרי בטיפול בצומח לצמצום סכנת שריפות [1, 3]. המטרה שהוגדרה לאזורי חיץ בישראל היא הפחתת קצב ההתקדמות והעוצמה של חזית האש, כך שתתאפשר פעולה בטוחה ויעילה של כוחות כיבוי קרקעיים [2]. כיום מוקמים ברחבי הארץ אזורי חיץ סביב יישובים, על גבי קווי רכס או לאורך דרכים מרכזיות על פי הנחיות שגיבשו במשותף הגופים המנהלים שטחים פתוחים בישראל [2]. פעולה זו, הכרוכה לרוב בשינוי ניכר של נוף היער בסמיכות ליישובים, זוכה לא פעם להתנגדות חריפה מהתושבים השכנים ליער וכן מגורמים נוספים. הטיעונים להתנגדות מתמקדים לרוב בשלושה היבטים: א. פגיעה בחזות הנוף; ב. פגיעה בקרקע ובמגוון הצומח; ג. עידוד צמחייה עשבונית ושיחים עקב דילול העצים, ובעקבות זאת הגברת הסכנה לדליקות בשטח המטופל. מאמר זה מתמקד בהשפעת טיפולי חיץ על ההיבטים הקשורים לסכנת שריפה.

'סכנת שריפה' היא מושג מורכב המשקלל מספר היבטים ובהם הסיכויים להתפרצות שריפה, התנהגות האש הצפויה, רמת הקושי בבלימת האש והנזק הצפוי לאדם ולטבע [25]. סכנת שריפה מושפעת ממספר גורמים מרכזיים, ובהם הטופוגרפיה, תנאי האקלים, גורמי הצתה והכמות והאופי של חומרי הדלק בשכבות הצומח השונות ביער [7]. אומדן הכמות, האיכות והפריסה המרחבית של חומרי הדלק הצמחיים בשטח הוא רכיב מרכזי בהערכת סכנת שריפה ובקביעת פעולות ממשק נדרשות [16]. מקובל לתאר את כמות הדלק במונחים של 'עומס דלק' (fuel load), קרי, ביומסה יבשה ליחידת שטח. סיווג חומרי הדלק בתא שטח מסוים מתבסס לרוב על חלוקה ל'קבוצות דלק' (fuel families) בעלות תכונות פיזיות, כימיות ותרמיות שונות [5, 9]. כדי לחזות התנהגות אש בתא שטח נתון נהוג להשתמש במודלים מתימטיים-פיזיקליים הניזונים מנתוני הדלק הצמחי (כמות, איכות) ומתנאים סביבתיים, כדוגמת שיפוע הקרקע ומהירות רוח [33]. לצורך חיזוי התנהגות האש במרחב נהוג לשלב את המודל הפיזיקלי במודל מרחבי המתייחס למספר רב של יחידות שטח בעלות מאפיינים שונים [10]. עם זאת, תקפותם של מודלים מרחביים כאלה ככלי לחיזוי שנויה במחלוקת בשל מורכבותה הרבה של התנהגות אש.

מטרת המחקר הייתה לבחון את ההשפעה של טיפולי חיץ על סכנת השריפה ביערות מחטניים בישראל כשבע שנים לאחר ביצוע הטיפולים. המחקר התמקד בשלושה טיפולים אופייניים המרכיבים את אזור החיץ ונבדלים בצפיפות עצי היער הבוגרים בהתאם לעוצמות דילול שונות: א. חיץ פתוח (דילול חזק של חופת היער); ב. חיץ מוצל (דילול מתון של חופת היער); ג. ביקורת (שטח שלא דולל – חפיפה בין צמרות העצים). נבחנו השינויים במבנה הצומח, לרבות הצטברות חומר צמחי מת, תוך התמקדות במשתנים המכתיבים סכנת שריפה, קרי, העומס, האיכות והארגון המרחבי של חומרי הדלק. סכנת השריפה נקבעה באמצעות מודל מתימטי-פיזיקלי החוזה התנהגות אש ביחידת שטח נתונה על בסיס מאפייני הדלק ומשתני טופוגרפיה ואקלים.

 

שיטות וחומרים

לשיטות המחקר ראו נספח 1.

 

תוצאות

מבנה צמחייה ועומס דלק

כצפוי, הצמחייה המעוצה בתת-היער הייתה הנמוכה ביותר בחלקות הביקורת ועלתה בהדרגה בחלקות שטופלו כאזורי החיץ המוצלים והפתוחים. הבדלי ההתפתחות באו לידי ביטוי הן באחוז הכיסוי הן בגובה הצמחייה. הביומסה המעוצה כפי שחושבה על-ידי הקשרים האלומטריים הייתה גבוהה פי שניים בחיץ פתוח מאשר בחיץ מוצל, ויותר מפי שלושה בהשוואה לחלקות הביקורת. מגמה דומה התקבלה גם בצומח העשבוני בתת-היער. לעומת זאת, ביומסת נשר עלים הראתה מגמה הפוכה. לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הטיפולים בכמות ובהרכב של חומר העץ המת על הקרקע (טבלה 1(.

התנהגות חזויה של שריפה

הקצב החזוי של התפשטות האש בתת-היער, לפי המודל, היה הגבוה ביותר באזור החיץ הפתוח ודעך בהדרגה דרך אזור החיץ המוצל ועד הביקורת (טבלה 2). נוסף על כך, התקבלו הבדלים משמעותיים במדד הצתת הצמרות החזוי על פי המודל: באזורי החיץ המוצלים ובחלקות הביקורת נדרשה מהירות רוח גבוהה פי~10 ופי ~20 בהתאמה מזו שבחיץ הפתוח כדי להצית את צמרות העצים (טבלה 2). מהירויות רוח גבוהות כפי שהתקבלו מהמודל, משקפות סיכוי נמוך מאוד להצתת צמרות בכל שלושת הטיפולים, מכיוון שמהירויות רוח שכאלה אינן קיימות במציאות.

בהתאם לעומס ולגובה של חומרי הדלק בטיפולי החיץ השונים, נמצא כי הסכנה לקיום שריפת צמרות פעילה (CI) הייתה הגבוהה ביותר באזורי החיץ הפתוחים (שם כמות הביומסה בתת-היער הייתה הגבוהה ביותר נדרשה מהירות רוח של כ-50 קמ"ש) וירדה בהדרגה עד חלקות הביקורת (מהירות רוח של כ-79 קמ"ש) (טבלה 2). עם זאת, כאשר בוחנים את מדד שריפת הצמרות עבור כמות ביומסה זהה בתת-היער (מדד מנורמל) ניתן לראות כי כדי שתתקיים שריפת צמרות פעילה באזורי החיץ הפתוחים, נדרשת מהירות רוח גבוהה פי שניים ופי ארבעה מזו שבאזורי החיץ המוצלים ובשטחי הביקורת בהתאמה (טבלה 2).

כדי להבין טוב יותר את השפעת עומס הדלק על התנהגות האש נערכה בחינה היפותטית של עומסי דלק משתנים בתת-היער. מניתוח זה עלה כי קצב התפשטות האש בתת-היער צפוי להתגבר בכ-2 מטרים לדקה לכל תוספת של 1 ק"ג למ"ר עומס דלק בתת-היער (איור 1). נוסף על כך, נמצא קשר מעריכי שלילי בין עומס הדלק בתת-היער לבין מדד הצתת הצמרות, וזוהה סף עומס דלק (1 ק"ג למ"ר) שמעבר לו מהירות הרוח הדרושה להצתת צמרות מקבלת ערכים שכיחים, וכל עלייה נוספת בעומס הדלק מגדילה באופן ניכר את הסיכוי להצתת צמרות (איור 1).

דיון ומסקנות

צומח תת-היער

שבע שנים לאחר הדילול, התפתחות הצמחייה בתת-היער בחלקות שטופלו כחיץ פתוח, הייתה כפולה מזו שהתקבלה בחיץ מוצל, וגדולה פי שלושה מחלקות הביקורת. ההתפתחות המואצת של צומח תת-היער בהשפעת טיפולי חיץ מוסברת על-ידי פתיחת מרחב המחיה, קרי, פינוי משאבי צמיחה (קרינה, מים וחומרי הזנה) עקב דילול העצים [27]. השפעה חיובית של דילול יער על התפתחות הצומח בתת-היער היא תופעה מוכרת שתועדה במחקרים רבים [28]. ניתן לייחס את מגמת ההתפתחות המהירה של צומח תת-היער לאחר עבודות דילול לתכונות הצמחייה הים תיכונית המותאמת להפרעות (כריתה, רעייה ושריפה) עקב היסטוריה ארוכת שנים של השפעות אדם [26].

 

מאפייני דלק והתנהגות חזויה של שריפה בתת-היער

קצב התקדמות האש הוא מדד בסיסי של התנהגות שריפה. מתוצאות המודל עלה כי קצב התפשטות השריפה הצפוי בתת-היער היה גבוה יותר בחלקות שדוללו חזק יותר. ההבדלים בין הטיפולים מבחינת הקצב החזוי של התפשטות האש, נבעו בעיקר מהבדלים בעומס חומר הדלק בעקבות השפעה חיובית של הדילול על התפתחות צמחיית תת-היער. מלבד עומס הדלק, גם מאפיינים נוספים של הדלק, כגון צפיפות גושית (היחס בין עומס הדלק לגובה הצומח), יחס שטח פנים לנפח (נובע מהרכב קבוצות הדלק), צפיפות חלקיקים ותכולת הרטיבות של חומרי הדלק, עשויים להשפיע באופן ניכר על התנהגות האש. למשל, ככל שהצפיפות הגושית גבוהה יותר, כלומר, מבנה הצומח דחוס יותר, כך קצב התפשטות השריפה הצפוי יואט מפאת הקושי היחסי בחדירת חמצן (המשמש לבעירה) במבנה צומח כזה [6]. עם זאת, במחקר זה לא נמצאו הבדלים משמעותיים בין טיפולי החיץ שנבחנו במאפייני הדלק הללו.


שריפה ביער ירושלים (ליד יד ושם) שנבלמה בזכות קו החיץ | צילום: חנוך צורף

 

סכנה להתלקחות שריפת צמרות

מדד הצתת הצמרות הוא תוצר מתימטי של המודל, הקובע את מהירות הרוח הנדרשת כדי שתתפתח שריפת צמרות ביער. מדד זה הוא פונקציה של מאפייני הדלק בתת-היער, הרצף האנכי בין תת-היער לבין צמרות העצים ורמת הדליקוּת של צמרות העצים שנקבעת על פי הכמות וההרכב של קבוצות הדלק בצמרות [39]. מתוצאות המודל עולה כי בתקופת המחקר הסיכוי להצתת צמרות היה נמוך ביותר בכל שלושת הטיפולים. כלומר, המודל הציג מהירויות רוח גבוהות באופן בלתי מציאותי (כ-500 קמ"ש ויותר) הנדרשות להצתת הצמרות. עם זאת, ניתן להבחין בהבדלים משמעותיים בין הטיפולים. הסכנה הגבוהה ביותר להצתת הצמרות התקבלה בחלקות החיץ הפתוח (מהירות רוח נדרשת – 470 קמ"ש), הבינונית באזורי החיץ המוצלים (4,580 קמ"ש) והנמוכה ביותר בחלקות הביקורת (9,415 קמ"ש). הבדלים אלה קשורים בעיקר לעומס הדלק בתת-היער, קרי, מידת התפתחות הצמחייה, והם מעידים על המרחק בין המצב בהווה לבין מידת התפתחות שעשויה להוות סכנה מבחינת הסיכוי להצתת צמרות. נוסף על עומס הדלק בתת-היער, גם המרחק האנכי בין צומח תת-היער לבסיס צמרות העצים הוא גורם חשוב בקביעת הסכנה להצתת צמרות [23], אולם לא נמצאו הבדלים משמעותיים במשתנה זה בין הטיפולים. תוצאות המחקר ממחישות את החשיבות הרבה של התפתחות צומח תת-היער בקביעת הסיכוי להתלקחות שריפת צמרות, ומדגישות את הצורך לטפל בתת-היער כדי למזער סכנה זו. על פי תוצאות המחקר שלנו, אנו ממליצים לבצע טיפול תקופתי בתת-היער בטרם יתפתח לעומס דלק של 1 ק"ג למ"ר (בערך פי שלושה מכמות הצומח בתת-היער בטיפול הפתוח אחרי שבע שנים). חשוב להזכיר כי משתנים נוספים, טופוגרפיים או אקלימיים, יכולים אף הם להשפיע משמעותית על הסיכוי להצתת הצמרות, וכי במחקר זה המשתנים הללו נלקחו כקבועים לצורך השוואת מאפייני הצומח בין הטיפולים.

 

סכנה לקיום שריפת צמרות

מדד שריפת צמרות (CI) מבטא את מהירות הרוח (קמ"ש) שתביא לכך ששריפת צמרות העצים לא תגווע מעצמה, כלומר, היא תוכל להתקיים באופן מתמשך ולהתפשט בין צמרות העצים ביער. מדד זה מושפע ממאפייני הדלק בתת-היער, ממאפייני הדלק בשכבת הצמרות ומצפיפות העצים המפחיתה את מהירות הרוח בתוך היער בהשוואה למהירותה בשטח הפתוח [35]. בדומה למדד הצתת הצמרות, גם במדד שריפת הצמרות נמצא קשר חיובי בין כמות הביומסה בתת-היער לבין סכנת השריפה בטיפולים השונים. דבר זה הביא לכך שהסכנה לשריפת צמרות פעילה הייתה גבוהה יותר בקו החיץ הפתוח ונמוכה ביותר בטיפול הביקורת. הדבר ממחיש את החשיבות הרבה של צומח תת-היער בקביעת סכנת השריפה ביער. כדי לבחון את השפעת דילול העצים עצמו על הסכנה לשריפת צמרות פעילה ערכנו הרצה היפותטית של המודל כאשר עומסי הדלק בתת-היער זהים בין הטיפולים (1 ק"ג למ"ר). מבחן זה העלה כי כדי לקיים שריפת צמרות פעילה באזורי החיץ הפתוחים נדרשת מהירות רוח (16.3 קמ"ש) הגבוהה כמעט פי ארבעה מזו הנדרשת בטיפול הביקורת (4.4 קמ"ש). תוצאה זו ממחישה את החשיבות של דילול חופת היער באזורי החיץ כדי לשמר רמת סכנה נמוכה לשריפת צמרות פעילה.

 מהסתכלות כוללת על תוצאות התנהגות השריפה בטיפולי החיץ השונים עולה תמונה בעייתית: המצב הבטוח ביותר מתקבל דווקא בטיפול הביקורת, ואילו סכנת השריפה הגבוהה ביותר מתקיימת בטיפול החיץ הפתוח. תוצאה זו מחדדת שתי תובנות חשובות:

  • טיפול בתת-היער – קיים הכרח לטפל תקופתית בצמחיית תת-היער באזורי החיץ. הזנחת תת-היער תוביל לכך שיעילותם של אזורי החיץ תיפגע משמעותית.

  • מגבלת המודל – במודל הנוכחי חסר ממד מרחבי המשקף נאמנה את ההשפעה המשמעותית של דילול עצי היער על הפריסה המרחבית של חומרי הדלק בשכבת הצמרות. לגורם זה חשיבות רבה הן בהיבט של עוצמת הרוח הנדרשת לקיום שריפת צמרות פעילה הן בהיבט של הסכנה הנשקפת לכוחות כיבוי בשטח. אנו סבורים כי בשני היבטים אלה המודל מספק הערכת חסר באשר לאפקטיביות של דילול חופת היער. סוגיה זו היא נושא להמשך מחקר ופיתוח.

על בסיס תוצאות המחקר פותח כלי יישומי המותאם באופן פרטני לצומח האופייני ביערות אורן בוגרים בישראל לצורך תכנון וניהול של קווי חיץ. כלי זה הוא תוכנה שנתוני האתר הנבדק – נתוני צומח (שכבת תת-היער ושכבת הצמרות), שיפוע טופוגרפי ורוח – מוזנים אליה. לאחר הרצת המודל מתקבלים ערכי המדדים המתייחסים לסכנה החזויה של שריפה באתר הנבדק – קצב התפשטות האש, מדד הצתת הצמרות ומדד שריפת הצמרות. כדי לסייע למנהלי שטח מצורפות שתי טבלאות המתבססות על המודל ועל הקשרים שפותחו בעבודה זו: א. טבלת התנהגות אש חזויה (ROS, TI, CI) כתלות בעומס הדלק בתת-היער, בצפיפות עצי היער, בשיפוע טופוגרפי ובמהירות רוח (טבלה 3); ב. טבלה לחישוב עומס דלק בתת-היער על בסיס הערכת גובה וכיסוי של הצומח המעוצה לצורך איתור שטחי חיץ המתקרבים לערך הסף (1 ק"ג למ"ר) ומצריכים טיפול חוזר בצומח תת-היער (טבלה 4).

אזור חיץ פתוח לעומת אזור חיץ מוצל

בקרב בעלי מקצוע מתנהל דיון באשר ליעילות של אזורי חיץ פתוחים מול אזורי חיץ מוצלים. באזורי חיץ פתוחים עומס הדלק והרצף האופקי שלו בשכבת הצמרות נמוכים הרבה יותר מאשר באזורי חיץ מוצלים. עם זאת, כפי שהראה המחקר שלנו, הצטברות עומס דלק בתת-היער צפויה להיות מהירה יותר באזורי החיץ הפתוחים. לפיכך, ישנו יתרון מסוים לאזורי חיץ מוצלים מבחינת התדירות הנדרשת לטיפול חוזר בתת-היער. לעומת זאת, בעומס דלק נתון בתת-היער הסכנה להתפתחות שריפת צמרות פעילה בחיץ הפתוח נמוכה בהשוואה לחיץ המוצל. לנוכח הממצאים הללו, המצב הרצוי ביותר באזורי חיץ מבחינת סכנת שריפה ובטיחות כוחות הכיבוי הוא חיץ פתוח עם תת-יער המתוחזק היטב במצב בלתי מפותח. לצורך תחזוקה של תת-היער בקווי החיץ מומלץ לשלב רעייה קבועה או עונתית עם טיפולים מכניים על פי הצורך. כאשר קיים קושי בתחזוקה שוטפת של צומח תת-היער, יש יתרון מסוים לאזורי חיץ מוצלים שהתפתחות תת-היער בהם איטית יותר.

תוצאות המחקר תומכות בגישה הנהוגה כיום בישראל, המשלבת בין עוצמת דילול חזקה בשטח מוגבל ונגיש בקרבת דרך ראשית או שולי יישוב (חיץ פתוח), שמבטיחה פעולה בטוחה של כוחות כיבוי קרקעיים ויכולת תחזוקה סבירה, לבין עוצמת דילול נמוכה יותר (חיץ מוצל) ברצועה שנייה מרוחקת וגדולה יותר המגבילה את התפתחות תת-היער ומקטינה את עלויות התחזוקה של החיץ.

  

נספחים

נספח 1 - פירוט מרכיבי המודלים לבחינת קצב התפשטות האש, סכנת הצתת צמרות וסכנת קיום שריפת צמרות

 

מקורות

[1] איש שלום ד. 1990. סיכום הדיונים וההמלצות של הועדה המקצועית לשיקום ופיתוח הכרמל. הביוספירה י"ט: 1-7.

[2] גלאון י ופרבלוצקי א. 2012. הנחיות להקמה ולתחזוקה של אזורי חיץ להגנת יישובים משרפות. המשרד להגנת הסביבה, משרד החקלאות ופיתוח הכפר, רשות הטבע והגנים, קרן קיימת לישראל.

[3] פרבלוצקי א, בונה ע, זלוצקי מ ואחרים. 2011. המלצות ועדת ממשק היער ושיקום אקולוגי בכרמל. מוגש לשר להגנת הסביבה.

[4] Alexander ME and Cruz MG. 2011. Crown fire dynamics in conifer forests. Synthesis of Knowledge of Extreme Fire Behavior 1: 107-142.

[5] Arroyo LA, Pascual C, and Manzanera JA. 2008. Fire models and methods to map fuel types: The role of remote sensing. Forest Ecology and Management 256(6): 1239-1252.

[6] Baeza MJ, De Luıs M, Raventós J, and Escarré A. 2002. Factors influencing fire behaviour in shrublands of different stand ages and the implications for using prescribed burning to reduce wildfire risk. Journal of Environmental Management 65(2): 199-208.

[7] Carlson JD and Burgan RE. 2003. Review of users' needs in operational fire danger estimation: The Oklahoma example. International Journal of Remote Sensing 24(8): 1601-1620.

[8] Chuvieco E, Riano D, Aguado I, and Cocero D. 2002. Estimation of fuel moisture content from multitemporal analysis of Landsat Thematic Mapper reflectance data: Applications in fire danger assessment. International Journal of Remote Sensing 23(11): 2145-2162.

[9] Cohen M, Rigolot E, and Valette JC. 2003. From the vegetation to the inputs of a fire model: Fuel modelling for WUI management. In: Proceedings of the international workshop “Forest fires in the wildland–urban interface and rural areas in Europe: An integral planning and management challenge.

[10] Cruz MG and Alexander ME. 2010. Assessing crown fire potential in coniferous forests of western North America: A critique of current approaches and recent simulation studies. International Journal of Wildland Fire 19(4): 377-398.

[11] De-Miguel S, Pukkala T, Assaf N, and Shater Z. 2014. Intra-specific differences in allometric equations for aboveground biomass of eastern Mediterranean Pinus brutia. Annals of forest science 71(1): 101-112.

[12] Dimitrakopoulos AP and Panov PI. 2001. Pyric properties of some dominant Mediterranean vegetation species. International Journal of Wildland Fire 10(1): 23-27.

[13] Dimitrakopoulos AP, Mitsopoulos ID, and Gatoulas K. 2010. Assessing ignition probability and moisture of extinction in a Mediterranean grass fuel. International Journal of Wildland Fire 19(1): 29-34.

[14] Dimitrakopoulos AP, Vlahou M, Anagnostopoulou CG, and Mitsopoulos ID. 2011. Impact of drought on wildland fires in Greece: Implications of climatic change? Climatic Change 109(3): 331-347.

[15] Dupuy JL and Morvan D. 2005. Numerical study of a crown fire spreading toward a fuel break using a multiphase physical model. International Journal of Wildland Fire 14(2): 141-151.

[16] Fernandes PM. 2009. Combining forest structure data and fuel modelling to classify fire hazard in Portugal. Annals of Forest Science 66(4): 1-9.

[17] Green LR. 1977. Fuelbreaks and other fuel modification for wildland fire control. US Department of Agriculture: Agriculture handbook no 499.

[18] Hoover CM (Ed). 2008. Field measurements for forest carbon monitoring: A landscape-scale approach. Springer Science & Business Media.

[19] Jennings SB, Brown ND, and Sheil D. 1999. Assessing forest canopies and understory illumination: Canopy closure, canopy cover and other measures. Forestry: An International Journal of Forest Research 72(1): 59-74.

[20] Keeley JE. 2009. Fire intensity, fire severity and burn severity: a brief review and suggested usage. International Journal of Wildland Fire, 18(1), 116-126.

[21] Lancaster JW. 1970. Timelag useful in fire danger rating. Fire Control Notes 31(3): 6-10.

[22] Lopes S, Viegas DX, Lemos LD, and Viegas MT. 2014. Fine forest fuels moisture content monitoring in Central Portugal: A long term experiment.

[23] Menning KM and Stephens SL. 2007. Fire climbing in the forest: A semiqualitative, semiquantitative approach to assessing ladder fuel hazards. Western Journal of Applied Forestry 22(2): 88-93.

[24] Mitsopoulos ID and Dimitrakopoulos AP. 2007. Canopy fuel characteristics and potential crown fire behavior in Aleppo pine (Pinus halepensis Mill.) forests. Annals of Forest Science 64(3): 287-299.

[25] Moreira F, Viedma O, Arianoutsou M, et al. 2011. Landscape – wildfire interactions in southern Europe: Implications for landscape management. Journal of Environmental Management 92(10): 2389-2402.

[26] Naveh Z. 2007. Transdisciplinary challenges in landscape ecology and restoration ecology-an anthology (Vol. 6). Springer Science & Business Media.

[27] Osem Y, Yavlovich H, Zecharia N, et al. 2013. Fire-free natural regeneration in water limited Pinus halepensis forests: A silvicultural approach. European journal of forest research 132(5-6): 679-690.

[28] Osem Y, Fogel T, Moshe Y, and Brant S. 2015. Managing cattle grazing and overstory cover for the conversion of pine monocultures into mixed Mediterranean woodlands. Applied Vegetation Science 18(2): 261-271.

[29] Osem Y, Perevolotsky A, and Kigel J. 2002. Grazing effect on diversity of annual plant communities in a semiarid rangeland: Interactions with smallscale spatial and temporal variation in primary productivity. Journal of Ecology 90(6): 936-946.

[30] Papió C and Trabaud L. 1991. Comparative study of the aerial structure of five shrubs of Mediterranean shrublands. Forest Science 37(1): 146-159.

[31] Pausas JG and Vallejo VR. 1999. The role of fire in European Mediterranean ecosystems. In: Chuvieco E (Ed). Remote sensing of large wildfires: In the European Mediterranean Basin. New York (NY): Springer-Verlag.

[32] Perevolotsky A. 2005. Integrating landscape ecology in the conservation of Mediterranean ecosystems: The Israeli experience. Israel Journal of Plant Sciences 53(3-4): 203-213.

[33] Rothermel RC. 1972. A mathematical model for predicting fire spread in wildland fuels. USDA Forest Service Research Paper, INT-115.‏‏

[34] Saura-Mas S and Lloret F. 2007. Leaf and shoot water content and leaf dry matter content of Mediterranean woody species with different post-fire regenerative strategies. Annals of botany 99(3): 545-554.

[35] Scott JH and Reinhardt ED. 2001. Assessing crown fire potential by linking models of surface and crown fire behavior. USDA Forest Service Research Paper 1.

[36] Scott JH. 2012. Introduction to Wildfire Behavior Modeling. National Interagency Fuels, Fire, and Vegetation Technology Transfer.

[37] Sugihara, N. G. (Ed.). (2006). Fire in California's ecosystems. University of California Press.

[38] Van Wagner CE. 1968. The line intersect method in forest fuel sampling. Forest science 14(1): 20-26.

[39] Van Wagner CV. 1977. Conditions for the start and spread of crown fire. Canadian Journal of Forest Research 7(1): 23-34.

[40] Woodall CW and Monleon VJ. 2008. Sampling protocol, estimation, and analysis procedures for the down woody materials indicator of the FIA program. USDA Forest Service General Technical Report NRS-22.

[41] Woudenberg SW, Conkling BL, O'Connell BM, et al. 2010. The Forest Inventory and Analysis Database: Database description and users' manual version 4.0 for Phase 2.





רשות הטבע והגנים החברה להגנת הטבע Israel Nature and Parks Authority Society for the Protection of Nature in Israel