הדאגה לעתידו של ים המלח הייתה הכוח המניע של קבוצה בין-לאומית של כ-30 שחיינים, שביצעו את מה שנדמה היה כבלתי אפשרי: צליחת ים המלח מהגדה הירדנית (שפך נחל ארנון) לגדה הישראלית (חמי עין גדי). את המרחק – 16 ק"מ – צלחו השחיינים בנובמבר אשתקד כדי להגביר את המודעות למצב הים והאזור, וכדי לעורר את ממשלות ישראל וירדן לנקוט בדחיפות פעולות מקיפות להצלת ים המלח.
ריכוז המלחים בים גורם לציפה בו. הציפה הופכת את השכשוך במים לחוויה מיוחדת במינה, אך היא גם זו שבעטיה השחייה נעשית אתגר גופני קשה, המחייב אימוץ סגנון שחייה ייחודי. יתרה מכך, שחייה בים המלח כוללת סיכונים רבים: מספיקה טיפה אחת שתחדור לעין כדי לגרום גירוי משמעותי, ובליעת כמות קטנה של מים עלולה להיות קטלנית. היות שכך צוות רופאים ליווה את השחיינים בסירות.
את המשחה ארגנו אקופיס המזרח התיכון והמועצה האזורית תמר.