ערכן האקולוגי-כלכלי של דיונות החול במישור החוף

מבוא

מישור החוף של ישראל, כמו גם חופים אחרים בעולם, הוא האזור המאוכלס ביותר בשל היותו אזור נוח להתיישבות ובעל פוטנציאל כלכלי גדול ^[23]. יתרה מזאת, האזורים בקרבת החוף מספקים שירותים רבים ומגוונים של המערכת האקולוגית: שירותי אספקה כמו חול, חקלאות, תעשייה ועוד; שירותי ויסות ובקרה, כמו החדרת מים לאקוות, טיהור ואגירה של קולחים; שירותי טבע נוף ומורשת, המאפשרים פעילויות מגוונות של תיירות, נופש ופנאי שמועדפים בעיני האוכלוסייה על פני אזורים אחרים ^[4]; מגוון מיני צמחים ובעלי חיים ייחודיים (אנדמיים ונדירים) ^{[1, 7]}. לכן, לא ייפלא שהשפעת האדם על אזורים אלה היא גבוהה ומשמעותית ביותר בהשוואה לאזורים אחרים ^[22].

בעשורים האחרונים נתונה המערכת האקולוגית של שטחי החולות הפתוחים במישור החוף בישראל תחת איום קיומי בשל שני תהליכים עיקריים:

1. השטחים הפתוחים הולכים ומצטמצמים בשל תהליכי פיתוח מואצים (הקמה והתרחבות של יישובים ובנייה של בניינים, מפעלים, כבישים ותשתיות אחרות), והתגברות לחצי הנדל"ן. בשל כך, הלכו והצטמצמו שטחי החולות הטבעיים, שאפיינו את מישור החוף בראשית המאה ה-20, עד לשליש משטחם המקורי ^[1]. הצטמצמות השטחים הפתוחים (עד כדי חשש להיעלמותם) גורמת לאבדן שירותי המערכת האקולוגית.
2. דיונות החול הנודד מתייצבות, ונעלמות מן הנוף ומן המערכת האקולוגית ^[3]. הסיבה קשורה לשינוי בפעילות האדם באזור. בעבר, לאורך מאות שנים, היה קיומן של דיונות נודדות בנוף החולות פועל יוצא של פעילות אדם, כגון כריתה ורעייה ^[21]. במהלך השנים הללו אוכלסו הדיונות במיני צמחים ובעלי חיים שאופייניים לדיונות נודדות, ואף התפתחו מהם מינים אנדמיים לאזור ^[14]. מהירויות הרוח הנמוכות באזור החוף והפסקת פעולות הכריתה והרעייה מעודדות התבססוּת מואצת של הצומח, ובעקבותיו את התייצבות הדיונות. ייצוב החולות גורם בסופו של תהליך להקטנת המגוון הביולוגי, ובעקבות זאת להפחתת שירותי המערכת האקולוגית ^[15]. 

במצב זה נוצרת דילמה ממשקית: לנקוט ממשק סביל, שמשמעותו אי-התערבות בתהליכים הטבעיים עם כל מה שמשתמע מכך, או לנקוט ממשק פעיל, שמטרתו לשחזר את מגוון בתי הגידול ואת מגוון המינים והנופים, שאפיינו את רצועת החוף לאורך מאות שנים. מעבר להיבט הפילוסופי שטמון בהתלבטות הזו, קיים גם היבט כלכלי – עלויות שימור סביל מול עלויות ממשק פעיל. כדי לבחור בין האפשרויות השונות יש צורך בהערכה כלכלית של אותן חלופות מבחינת תועלתן והעלויות הכרוכות בהשגתן. הערכה כלכלית כספית (במונחים של שקלים ואגורות) יוצרת אפשרות להשוות עלות ותועלת על בסיס מכנה משותף. במחקר זה נעשו הערכה כלכלית ובחירת הנוף הרצוי בעיני הציבור באמצעות סקר מייצג, בשיטה של הערכה מותנית Contingent Value Method (ר"ת CVM). שיטה זאת מוגדרת כשיטה ישירה, משום שהיא פונה אל הפרט ושואלת אותו ישירות בדבר הנכונות שלו לשלם (WTP – Willingness To Pay) עבור תרחיש היפותטי של שינוי (במחקר זה: שימור משאבי הטבע). הנכונות לשלם מעידה על ערכו של משאב הטבע בעיני הנשאל, ולכן מדגם מייצג של האוכלוסייה יכול לספק מידע על ערכו החברתי לכלל האוכלוסייה בהיותו טובין ציבוריים ^{[10, 17]}. 

התבססותה של השיטה על תרחישים היפותטיים יצרה דיון בדבר מהימנות התשובות והערכים הנגזרים מהן. כדי לבחון את המהימנות של מחקרי CVM, הקים ארגון NOAA (ר"ת של National Oceanic and Atmospheric Administration) פאנל של מומחים, שקבע שמחקרי CVM יכולים לספק מידע מהימן על ערך אי-שימוש, בתנאי שהמחקר יקיים מספר תנאים מוקדמים ^[19]. מכיוון שאין כיום דרך אחרת לקבל את מלוא הערך (שימוש ואי-שימוש) של מוצרים שאינם סחירים, משתמשים רבים מאוד בשיטת CVM. מחקרים אלה מקובלים כמהימנים על מוסדות וארגונים ממשלתיים, וגם על ארגונים בין-לאומיים כמו הבנק העולמי ^[12], ומשמשים כיום ככלי עזר בפיתוח, בניהול ובממשק של משאבי טבע ^{[9, 20]}. המחקר שלפניכם נעשה על פי המלצות הפאנל של NOAA (כמו: ריאיון פנים אל פנים, קבוצות מיקוד, שאלון דיכוטומי).

שיטות

הערכה כלכלית 

הסקר נערך באופן מדגמי באמצעות ראיונות אישיים, בשני אתרים המייצגים את אזורי החולות במישור החוף בישראל: שמורת ניצנים בדרום ופארק השרון במרכז. כמו כן, נערכו סקרים במקומות אקראיים אחרים בארץ, וזאת כדי לקבל את הערך הכלכלי המלא עבור כלל האוכלוסייה (מבקרים וגם כאלה שלא ביקרו מעולם בשני האתרים). בסך הכול השתתפו בסקר 600 אנשים שמייצגים משקי בית, מחציתם נדגמו באתרים ומחציתם הם מדגם מייצג של אוכלוסיית ישראל. אף על פי שיש לשני האתרים מאפיינים דומים רבים, ובשניהם חלים תהליכי התייצבות של הדיונות, יש הבדל בולט ביניהם. בפארק השרון מרבית דיונות החול מיוצבות עם כיסוי של צומח רב-שנתי שמגיע לכ-60% ויותר. לעומת זאת, בשמורת ניצנים 30% משטח הדיונות הן דיונות נודדות, 60% – מיוצבות למחצה ו-10% הן דיונות מיוצבות (איור 1). 

איור 1

פארק השרון (מימין) שבו מרבית דיונות החול מיוצבות, לעומת שמורת ניצנים (משמאל) בה מרבית הדיונות מיוצבות למחצה או מיוצבות | צילום: פועה בר

השאלון כלל שני חלקים (נספח 1). החלק הראשון נועד לבחירת הנוף המועדף: בפני המשתתפים הוצגו שתי תמונות נוף, האחת של דיונות נודדות והשנייה של דיונות מיוצבות. המשתתפים התבקשו לבחור בתמונת הנוף המועדפת עליהם. כמו כן, הוצגו למשתתפים תמונות של מיני צומח ובעלי חיים שמאפיינים כל אחת מצורות הנוף.

החלק השני נועד לתת ערך כלכלי של הנוף המועדף בהקשר לממשק המתאים. המשתתפים קיבלו תיאור והסבר על תהליך ההתייצבות של הדיונות, על השינויים שחלים בעקבות זאת, ועל סוגי הממשק השונים (ממשק סביל וממשק פעיל). לאחר שהמשתתפים הבינו שאלה שבוחרים בנוף של דיונות מיוצבות תומכים בממשק סביל (ללא התערבות), ואלה שבוחרים בנוף של דיונות נודדות תומכים בממשק פעיל (הסרה חלקית או מלאה של הצומח), הוצגה בפניהם שאלת הנכונות לשלם (WTP) לקרן היפותטית, שמטרתה הפעלת הממשק המתאים לשימור הנוף שבחרו. התשובה בדבר הנכונות לשלם היא אומדן לערך הכלכלי של הנוף המועדף בעיני המשיב.

ישנן דרכים שונות להצגת שאלת הנכונות לשלם ^{[8, 11, 13]}. במחקר זה הוצגה השאלה על פי השיטה הדיכוטומית הכפולה (Double bounded dichotomous choice model), המומלצת על-ידי פאנל NOAA. לפי שיטה זאת, לכל אחד מהמשיבים יש אפשרות לענות פעמיים על הנכונות לשלם, ורק ב"כן" או "לא". בתחילה נשאל המשתתף על נכונותו לשלם סכום מסוים בש"ח (הסכום הראשוני). אם השיב "לא", הוא נשאל על סכום נמוך יותר, אם השיב "כן", הוא נשאל על סכום גבוה יותר (איור 2). קבלת שתי התשובות בדבר הנכונות לשלם, יוצרת טווחים צמודים של הערכת הנכונות לשלם, ומאפשרת חישוב ההתפלגות המצטברת של התשובות. לפיכך, ההטיה המתקבלת מן השאלונים מהסוג הזה היא הנמוכה מבין השיטות השונות, והיא זו המקובלת כשיטה המועדפת הן במחקרים אקדמיים הן במחקרי הערכת נזקים^[10].

איור 2

התפלגות הנכונות לשלם בשיטה הדיכוטומית הכפולה

בשיטה זו יש צורך בהכנת גרסאות שונות של שאלונים, שבכל אחד מהם מוצגים סכומים ראשוניים שונים. מספר הגרסאות והסכומים הראשוניים שהוצגו בשאלונים מבוססים על תשובותיהם של המשתתפים בקבוצות מיקוד, שציינו (באמצעות שאלה פתוחה) את הסכום שכל אחד מהם מוכן לשלם ^[8]. 

על פי הסכומים הראשוניים שהוצגו בארבע הגרסאות של השאלונים (50, 100, 200, 400) והאפשרויות השונות לקבל או לדחות אותם, נמצא שכל התשובות יכולות ליפול באחד מן המרווחים של שאלת התשלום הראשונה או השנייה. איסוף ומיון של כל התשובות אִפשר חישוב של ממוצע הנכונות לשלם גם באמצעות ממוצע משוקלל, וגם באמצעות שתי שיטות פרמטריות נוספות: Log Normal ו-Weibull, המאפשרות אמידה של כל ההתפלגות. 

הערכה אקולוגית 

בתהליך ההתייצבות נעלמים מינים אופייניים לדיונות נודדות (שחלקם ייחודיים רק לאזורנו), ואת מקומם תופסים מינים ים תיכוניים שאופייניים לבתי גידול אחרים. לכן, כדי לכמת את ההפסד הצפוי בגין איבוד מינים במעבר מדיונה נודדת לדיונה מיוצבת, היה צורך לכמת את הערך האקולוגי של כל אחד מן המינים לחוד, בהתאם לייחודו ולחשיבותו לשמירת הטבע, ואת הערך הכולל של כלל אסופת המינים שנמצאה על כל אחת מהדיונות הנחקרות (במחקר זה התמקדנו במיני הצמחים שנמצאו באתרי המחקר). שילוב הערכים האקולוגיים עם הערך הכלכלי שהתקבל עבור הנוף המועדף מאפשר כימות של האבדן בהתאם לערך חשיבותו של כל מין ומין לשימור. הערכים האקולוגיים הושגו באמצעות שימוש במדד ערכים אקולוגי Ecological Value Index – EVI ^[2]. המדד (טבלה 1) נותן דירוג מספרי: מספרים חיוביים בהתאם למידת חשיבותם של הצמחים לשמירת הטבע, ומספרים שליליים לצמחים שאינם ייחודיים או שגורמים נזק למערכת האקולוגית. על בסיס זה התקבלו ערכים גבוהים יותר למינים שאופייניים לדיונות חול (פסמופיליים) מאשר אלה שהתקבלו למינים אופורטוניסטיים (מינים שגדלים במגוון בתי גידול, לאו דווקא חוליים) או למינים זרים ופולשים (שפלשו לחולות תוך כדי דחיקת הצמחים ובעלי החיים האופייניים). מינים אנדמיים (ייחודיים, שתפוצתם מוגבלת לבית גידול זה) או מינים מוגנים ונדירים ברמות שונות (שמספרם מועט, ולעתים הם בסכנת הכחדה) קיבלו את הערכים הגבוהים ביותר.

טבלה 1

מדד ערכים אקולוגיים עבור צמחים שגדלים בדיוניות החוף

סֶכֶם (אינטגרל) הערכים האקולוגיים היחסיים של כלל הצמחים בדיונה נותן את ערכה האקולוגי הנתון על-ידי המשוואה הבאה:

כאשר:

DEV – ערך אקולוגי של הדיונה
V – ערך אקולוגי של כל אחד ממיני הצומח
^c/C – כיסוי השטח היחסי של מין הצומח

נדגיש שיש חשיבות בהכנסת כיסוי השטח היחסי של כל צמח למשוואה כדי לבטא את תרומתו של כל מין לכיסוי הכולל בדיונה. בדיונות המיוצבות יש מינים שנעשים שוליים מבחינת כיסוי השטח.
נתוני הצומח נאספו מדיונות הנבדלות ברמת יציבותן: דיונות מיוצבות שבהן אחוז כיסוי הצומח הוא 60%–40, ודיונות נודדות שאחוז הכיסוי הצמחי בהן הוא 16%–7. 
איסוף נתוני הצומח נערך רק בשטח פארק ניצנים, המשמש תחנת מחקר השוואתי לטווח ארוך (LTER – Long Term Ecosystem Research). במסגרת זו נערכות בו עבודות מחקר רבות ומגוונות לאורך זמן, בהן כאלה שבדקו את הרכב הצמחים ובעלי החיים המאפיינים את רמות הייצוב השונות של הדיונות והשפעות ממשק שונות על הרכבים אלה ^{[5, 18]}. 

הערך האקולוגי של כל רמת ייצוב של דיונה, הותאם ושולב עם הערך הכלכלי, וכך התקבל ערך אקולוגי-כלכלי לדיונות ברמות ייצוב שונות. מכיוון שבתהליך של התייצבות הדיונה חלים שינויים במגוון מיני הצומח, יש לצפות שגם ערכה האקולוגי והכלכלי של הדיונה כולה ישתנה. באמצעות השוואת הערכים בדיונות השונות אפשר לראות כיצד משתנה ערך הדיונה עם השינוי ביציבותה. 

תוצאות

במסגרת הסקר מולאו בסך הכול 600 שאלונים, כולם באמצעות ראיונות אישיים (פנים אל פנים). הראיונות נערכו בשני האתרים ובמקומות שונים בארץ כדי לשקף את הערכים של שמירת האזורים הללו גם בקרב מי שלא ביקר מעודו באתר. כפי שצוין לעיל, החלוקה הייתה שווה מבחינת מספר המשתתפים באתרים וברחבי הארץ: 150 נבחרו בכל אחד משני האתרים ועוד 300 ברחבי הארץ. התפלגות מאפייני הנבדקים אינה שונה באופן מובהק ממאפייני אוכלוסיית ישראל, כך שניתן להתייחס למדגם כמייצג. המשתתפים שמילאו את השאלונים ברחבי הארץ, קיבלו מידע בעמוד הראשון של השאלון הנוגע לאתרים. כמו כן, חולקו להם תמונות עם הסבר שצולמו משני האתרים השונים. היות ששאלת התשלום נגעה למשק הבית, התפלגות דומה של מאפייני הנשאלים לזו של אוכלוסיית המדינה מניבה ערך דומה גם למשקי הבית שנשאלו לעומת משק בית מייצג בישראל.
התפלגות התשובות לבחירת תמונת הנוף המועדף לא נתנה העדפה משמעותית בולטת לאחד מן הנופים. כמחצית מהמשתתפים העדיפו נוף של דיונות נודדות (49% בניצנים ו-54% בפארק השרון), וכמחציתם העדיפו נוף של דיונות מיוצבות. אולם כאשר נשאלו המשתתפים על נכונותם לשלם עבור הממשק שישמר את הנוף המועדף עליהם, התקבלה העדפה ברורה לממשק פעיל שישמר את דיונות החול הנודדות. הנכונות לשלם עבור שימור הנוף המועדף מעידה על הערך הכלכלי (התועלת) שמייחס המשתתף במדגם לנוף זה. 

הניתוח כאן מבוסס על התפלגות Wiebull לאזור ניצנים, עבור שני הממשקים: פעיל וסביל (איור 3). נעשה גם ניסיון לבחון את ההתפלגות הלוג-נורמלית, אך מאחר שהתוצאות דומות נציג רק התפלגות אחת. ניתן לראות באיור שלכל סוג שאלון (כל סימן באיור מייצג סוג שאלון אחר) קיימות 3 נקודות שהן אינדיקציה לסכום הראשוני ולסכומים כלפי מטה ומעלה של שאלת התשלום. 

איור 3

התפלגות הנכונות לשלם עבור שימור סוגי נוף שונים בניצנים*

(א) עבור דיונות חשופות – הנכונות הממוצעת לשלם בחלוקה לפי משק בית – 181.4 ₪. סטיית תקן – 0.60. (ב) עבור דיונות מיוצבות – הנכונות הממוצעת לשלם בחלוקה לפי משק בית – 111.4 ₪. סטיית תקן – 0.55.

*השכיחות הנצפית התקבלה על פי התשובות לשאלונים. הנכונות לשלם נבדקה בארבע גרסאות שונות של שאלונים (A,B,C,D) שבכל אחד מהם מוצג סכום ראשוני שונה (50, 100, 200, 400 ₪ בהתאמה), וכן על פי הנכונות לשלם סכום גבוה או נמוך יותר מהסכום הראשוני. שלוש הנקודות בכל שאלון מייצגות את התפלגות הנכונות לשלם את הסכום הראשוני, את הסכום הגבוה ואת הסכום הנמוך ממנו. 

עבור כל גרסת שאלון חושבה בנפרד ההסתברות לקבל כל אחת מן התשובות של הנכונות לשלם (WTP) לפי השכיחות שנצפתה לגבי אותו שאלון (כלומר, אחוז המוכנים לשלם לכל רמת תשלום). לאחר מכן חושבה ההתפלגות המצטברת של הנכונות לשלם לאותו סכום. חושב הערך המצופה לשלם לפחות x בהנחת התפלגות Weibull, וכן חושב ההפרש בין הערך הנצפה לערך המצופה. 

כל הפעולות נעשו בנפרד לכל אחד מארבעת סוגי השאלונים, מתוך הנחה שכל השאלונים שייכים לאותה אוכלוסייה בעלת התפלגות ה-Weibull עם משתנים של α (ממוצע) ו-β (סטיית תקן). 
התוצאות מראות שהערך הממוצע של הנכונות לשלם, גבוה יותר עבור ממשק פעיל (181.4 ש"ח למשק בית) מאשר עבור ממשק סביל (111.4 ש"ח למשק בית). ערכים אלה שוקללו על פי שיעור התפלגות ההעדפות הנוף במדגם, וזאת כדי לכלול גם את המתנגדים לממשק בחישוב הערך הכלכלי הכללי. הערכים המשוקללים שהתקבלו הם 116.8 ש"ח לממשק פעיל ו-101.3 ש"ח לממשק סביל. הערכים הוכפלו במספר כלל משקי הבית בארץ, וזאת כדי למצוא את התועלת החברתית של כלל הציבור משני סוגי הממשק (טבלה 2). 

טבלה 2

הערך הכלכלי של הנוף לפי סוגי ממשק

מתוצאות המחקר אפשר לראות שהערך שנותן הציבור לשימור ולשחזור של נוף הדיונות הנודדות גבוה לעומת הערך של הנוף המיוצב: ב-4.4 מיליוני ש"ח בשנה בניצנים וב-7.1 מיליוני ש"ח בשנה בפארק השרון. 
גם הערכים האקולוגיים, שהתקבלו באמצעות מדד הערכים האקולוגי (ראו הסבר בפרק השיטות ובטבלה 1), מראים שהערך האקולוגי של הדיונות הנודדות גבוה יותר (2.70) מהערך האקולוגי של הדיונות המיוצבות (1.95). מהשוואת הצומח בכמה דיונות נודדות ודיונות מיוצבות, שנבדקו בפארק ניצנים, נמצא שבתהליך ההתייצבות נעלמו מספר צמחים אופייניים לדיונות נודדות, שחלקם אנדמיים או נדירים. ממצאים אלה יש בהם כדי להסביר את העובדה שהערך האקולוגי של הדיונות הנודדות גבוה יותר. כך לדוגמה, היעדרם של צמחי חולות אופייניים כמו ידיד-החולות המצוי (Ammophila arenaria), שגדל רק על גבי דיונות נודדות, וארכובית ארץ-ישראלית (Polygonum palaestinum) שהיא מין צמח אנדמי לישראל, מורידים ב-22.4% את ערכן האקולוגי של הדיונות המיוצבות. 

כדי לבדוק כיצד משתנה הערך הכלכלי של הדיונה בשל שינויים אקולוגיים אלה, הותאם הערך הכלכלי שהתקבל מן הסקר לערך האקולוגי, עבור כל אחד מצמחי הדיונה בדרך הבאה: בתחילה חושבה מידת התרומה (באחוזים) של כל צמח לערך האקולוגי של הדיונה. לאחר מכן, על פי אותה מידת התרומה לערך האקולוגי, נעשה גם חישוב של התרומה הכלכלית (בש"ח) של כל צמח מתוך הערך הכלכלי הכללי של הדיונה. בטבלה 3 מוצגים חמישה מתוך שמונה מינים של צמחי חולות (רב-שנתיים) אופייניים עיקריים, שנעלמו בתהליך ההתייצבות ואינם מופיעים עוד בדיונות המיוצבות בניצנים. ערכם ותרומתם האקולוגית והכלכלית של צמחים אלה הם המשמעותיים ביותר בדיונה. 

טבלה 3

הערך האקולוגי-כלכלי של מיני צומח אופייניים עיקריים לדיונות חול נודדות

סֶכֶם הערכים של כל צמחי הדיונה המיוצבת והשוואתה לסֶכֶם הערכים של צמחי הדיונה הנודדת מראה את השינויים בערך האקולוגי-כלכלי של הדיונה בתהליך ההתייצבות. על פי חישוב הערך האקולוגי-כלכלי בניצנים, נמצא שהיעלמותם של צמחי החולות האופייניים מורידה את ערכן של הדיונות מ-116.8 ש"ח למשק בית ל-77.5 ש"ח למשק בית. בחישוב שנתי עבור כלל האוכלוסייה בארץ נמצא כי הערך האקולוגי-כלכלי של הדיונות ירד מ-32.9 מיליון ש"ח בשנה ל-21.9 מיליון ש"ח בשנה. ירידה זו, של 11 מיליון ש"ח, היא כ-50% מערך הדיונות.

דיון

תהליך ייצוב הדיונות במישור החוף של ישראל הוא תהליך דינמי, שהחל באופן מואץ מאז קום המדינה ^{[15, 16]}. תהליך זה גורם לירידה במגוון הביולוגי, להיעלמותן של הדיונות הנודדות ולשליטתן של הדיונות המיוצבות עד כדי קבלת נוף אחיד. לאור שינויים אלה יש צורך בהחלטות לגבי הניהול והממשק הרצויים. האם לנקוט ממשק סביל (ללא התערבות), שיביא להמשך תהליך ההתייצבות עם כל הכרוך בכך: אבדן נוף הדיונות הנודדות, הקטנת המגוון הביולוגי, ובעקבות זאת צמצום שירותי המערכת האקולוגית? או שמא יש לנקוט ממשק פעיל, שמנסה לשחזר את הנוף ששלט במישור החוף מאות שנים, וכלל את מגוון מיני הצמחים ובעלי החיים החוליים וכן שירותי מערכת, כמו מרעה והחדרת כל מי הגשמים לאקוות החוף ^[6]?

כדי לבדוק מהו סוג הממשק הרצוי ואת כדאיותו הכלכלית, ניתן ליישם שיטות הערכה כלכליות לא-שוקיות (non-market valuation methods), לדיונות חול ברמת ייצוב שונה, ולבחון את השינויים בערך האקולוגי והכלכלי של הדיונות בתהליך ההתייצבות. הערך הכלכלי של הנוף המועדף הושג באמצעות שימוש שיטת CVM, ובו נשאלו משתתפים בדבר הנוף המועדף עליהם, וכמה הם מוכנים לשלם עבור ממשק שישמר נוף זה. הנכונות לשלם עבור שימור הנוף המועדף מעידה על התועלת שיש לדעת הציבור לקיומו של נוף זה. הערך הכלכלי הגבוה שקיבל הנוף של הדיונות הנודדות, לעומת ערכן של הדיונות המיוצבות, מעיד על הצורך בקיום ממשק פעיל שישחזר וישמר אותן. מתוצאות מחקר זה עולה שאם לא יופעל הממשק הפעיל, תפחת התועלת מן המערכת החולית במיליוני ש"ח בשנה. בניצנים יהיה אובדן של 4.4 מיליון ש"ח בשנה, ובפארק השרון תפחת התועלת ב-7.1 מיליון ש"ח בשנה. 

במחקר זה נעשה לראשונה שילוב הערך האקולוגי עם הערך הכלכלי עבור הדיונה כולה וגם עבור כל אחד ממיני הצמחים המרכיבים אותה. לא כל המינים שווים מבחינה אקולוגית, ולכן היעלמות מינים בעלי חשיבות אקולוגית גבוהה ישפיעו יותר על הערך הכלכלי של הדיונה, ולהפך. הערכת היעלמות מיני צמחים שונים בתהליך ההתייצבות, והשפעתה על ערכן הכלכלי של הדיונות, מאפשרת להגיע לכלל החלטה בדבר הממשק המתאים. כך למשל נמצא, שאם לא תהיה התערבות ותהליך התייצבות הדיונות יימשך, ייעלמו מהן צמחי חולות אופייניים, וערכן האקולוגי-כלכלי של הדיונות ירד. מהשוואת הערכים האקולוגיים-כלכליים של דיונות ברמות ייצוב שונות בניצנים, נמצא שהדיונות המיוצבות איבדו מערכן האקולוגי-כלכלי. אם לא יינקט ממשק פעיל שמשמר ומשחזר את נוף הדיונות נודדות, יימשך תהליך ההתייצבות ואבדן התועלת הציבורית ממערכת זו יגיע לכ-11 מיליון ש"ח בשנה. 
לערכו של הנוף המועדף ולאבדנו בתהליך ההתייצבות יש חשיבות רבה כאשר באים לבחון אפשרויות שונות של ממשק. העמדת הערך האקולוגי-כלכלי של הנוף המועדף ואבדן הערך בשל התייצבות החולות, מול עלויות רֵאליות של 245–305 אלף ש"ח בשנה עבור ממשק פעיל (כפי שדיווחה רשות הטבע והגנים שביצעה את הממשק הפעיל בניצנים), מציגה עדיפות ברורה לקיום ממשק זה. 

בקביעת מדיניות לשימור ולשיקום מערכת החולות במישור החוף, חייבים מקבלי ההחלטות להביא בחשבון את ערכו של הנוף המועדף ואת אבדן הערך האקולוגי-כלכלי בתהליך התייצבות החולות. מחקר זה מיוחד בכך שהוא קושר בין הערך האקולוגי (שהתקבל ממדד AVI) והערך הכלכלי (שהתקבל בסקר) של הדיונה כולה וגם של כל אחד מהמינים המאכלסים אותה. עובדה זאת מאפשרת לבחון את אבדן התועלת הציבורית מהדיונות הנודדות בשל התייצבותן והיעלמותם של המינים האופייניים להן.