הצד האפל של מעכבי הבעירה

אוקטובר 2014, גליון 2, (עמ' 142-144)



-
הדפס PDF שלח לחבר



אודות הכותב:
שי רייכר
יועץ מדעי לראש שירותי בריאות הציבור, משרד הבריאות

 

 

בשנים האחרונות החלו להצטבר בספרות המדעית עדויות רבות לנזקים הבריאותיים שעלולים להיגרם לאדם עקב חשיפה למעכבי בעירה בסביבה הביתית. “מעכבי בעירה“ הם קבוצה רחבה ומגוונת של כימיקלים המשמשים למניעת התלקחותה של אש, לצמצום התפשטותה ולמזעור נזקיה. הודות לתכונות עיכוב הבעירה שמקנים חומרים אלה למוצר המוגמר, עלה בעשורים האחרונים השימוש בהם בארץ ובעולם, כך שכיום הם נפוצים במוצרי צריכה רבים [1].

נזקים עלולים להיגרם הן עקב חשיפה לכמות רבה של חומר בפרק זמן קצר (חשיפה אקוטית, למשל בעת שרֵפה) הן עקב חשיפה לכמות קטנה של חומר לפרקי זמן ממושכים (חשיפה כרונית, למשל עקב מגע שגרתי עם מוצרי צריכה שמכילים מעכבי בעירה). בעוד שקל באופן יחסי לקשר בין חשיפה אקוטית למעכבי בעירה לבין הנזק הבריאותי הנגרם בעקבותיה, הרי שהנזקים הבריאותיים של חשיפה כרונית מורכבים להערכה, וזאת מאחר שההשלכות הבריאותיות של החשיפה עלולות להתגלות שנים רבות לאחר מועד החשיפה [2].


נזקים בריאותיים המיוחסים למעכבי בעירה

בעת חשיפה אקוטית גורמים מעכבי הבעירה לפליטה מוגברת של עשן, של פיח ושל גזים רעילים לחלל המבנה. בניסוי מבוקר הושוו תוצרי השרֵפה של ספוג המכיל חומר מעכב בעירה מסוג pentaBDE, לאלה של ספוג שאינו מכיל מעכב בעירה זה. נמצא כי הספוג עם מעכב הבעירה פלט בעת שרֵפתו פי שניים יותר עשן, פי שבעה יותר פחמן חד–חמצני וכמעט פי 70 יותר פיח ביחס לפליטות של ספוג מאותו סוג שלא הוספו לו מעכבי בעירה [4]. יודגש כי מעכב בעירה מסוג זה אמנם נאסר לשימוש בהתאם לאמנת שטוקהולם כבר בשנת 2001, אך שאריות שלו מזהמות עד היום סביבות מגורים שהוא אושר בהן לשימוש בעבר. מאחר שידוע כי מרבית הפגיעות הפיזיולוגיות ומקרי התמותה עקב שרֵפות בתוך מבנים מקורן בחנק (ולא בכוויות), הרי ששימוש בחומרים מעכבי בעירה עלול להעלות את מספר הקורבנות בעת אירוע השרֵפה או לאחריו.

אצל חיות מעבדה נמצא קשר בין חשיפה כרונית למעכבי בעירה לבין תחלואה בסרטן, עלייה בשכיחות ובחומרה של בעיות קוגניטיביות ומוטוריות, הפרעות בחילוף החומרים וכן עלייה בשכיחות של אוטיזם אצל ולדות שנחשפו למעכבי בעירה בשלב העוברי. אצל בני אדם, מעכבי בעירה מסוגים שונים מוכָּרים כחומרים המשבשים את פעילותן של המערכת ההורמונלית ושל המערכת העצבית. פגיעה זו מתבטאת במגוון סוגי תחלואה, ובכלל זה שיבוש המאזן המטבולי, פגיעה בהתפתחות מערכת המין, התפתחות עוברית לקויה, וכן עלייה בשכיחות של אלרגיות ושל אסתמה [3].

 

חשיפה של בני אדם למעכבי בעירה

אופן החשיפה הכרונית למעכבי בעירה בסביבה הביתית

הוערך כי כ–80% מהחשיפה הכרונית הכללית של האדם למעכבי בעירה בסביבה הביתית מקורה באבק. אבק זה, שנוצר מבלאי ומשחיקה של מוצרי צריכה ביתיים המכילים מעכבי בעירה, חודר לגוף האדם באופן ישיר דרך הנשימה, דרך המזון או דרך מגע עם העור [5]. בסוף חיי המוצר עלולים מעכבי הבעירה שהוא מכיל לזלוג אל הסביבה, כך שהאדם עלול להיחשף לחומרים אלה גם באופן עקיף, דרך המים, האוויר והאדמה.

 

אופן הוספת מעכבי הבעירה למוצר והשפעתו על רמת החשיפה

מעכבי הבעירה מוסָפים למוצר באחד משני האופנים הבאים: א. מעכבי בעירה שמוסָפים במשך תהליך הייצור ויוצרים תרכובות יציבות עם החומר שהמוצר מורכב ממנו (reactive flame retardant); ב. מעכבי בעירה שמוסָפים אל המוצר המוגמר בשלב האחרון, ואינם נקשרים אליו באופן כימי (additive flame retardant). מעכבי בעירה שאינם קשורים באופן כימי למוצר הם בעלי נטייה גבוהה יותר להשתחרר ממנו לסביבה הביתית כאבק, ועל כן, אופן הוספה זה נחשב בעייתי יותר מבחינה בריאותית.


קבוצות אוכלוסייה בעלות רגישות מיוחדת

בניטור ביולוגי נמצא כי רמות החשיפה הגבוהות ביותר למעכבי בעירה נמצאו אצל עוברים, אצל תינוקות ואצל ילדים צעירים. נמצא כי עוברים נחשפים למעכבי בעירה דרך השליה, וכי תינוקות ופעוטות עלולים להיחשף למעכבי בעירה דרך חלב אם. פעוטות שזוחלים על הרצפה ונוהגים להכניס ידיים לפה, עלולים להיחשף לרמה גבוהה של מעכבי בעירה לאחר מגע עם אבק ביתי, ועל כן, לעתים רמות מעכבי הבעירה ברקמות גופם גבוהות עד פי שלושה ביחס לרמתם של מעכבי בעירה אלה בגוף האם [5]. מבחינה טוקסיקולוגית, השלב ההתפתחותי המאפיין קבוצות גיל אלה, מעלה את הרגישות של הנחשפים לנזקים הבריאותיים המיוחסים לחומרים אלה.

 

זמינות הידע לגבי בטיחות השימוש במעכבי בעירה

באופן כללי, ניתן להגדיר בנקודת זמן זו שלוש קבוצות עיקריות של חומרים מעכבי בעירה על פי זמינות המידע המדעי לגביהם:

  1. חומרים שהוכחו כמסוכנים לבריאות האדם, ובהתאם לכך נאסרו השימוש, היצוא, היבוא והסחר בהם. עם חומרים אלה נמנים בעיקר כימיקלים מקבוצת ה–PBDEs, שנאסרו לשימוש בהתאם לאמנת שטוקהולם.
  2. חומרים שמותרים לשימוש, וטרם הוכחו כמסוכנים באופן ודאי. לאחרונה מופיעות יותר ויותר עדויות ממחקרים המצביעות על כך שגם לחומרים אלה עלולה להיות השפעה שלילית על בריאות האדם.
  3. חומרים שהוצעו לאחרונה כמעכבי בעירה, אך טרם הובררה מידת הסכנה הטמונה בשימוש בהם. יודגש כי בהקשר לקבוצה זו, דמיון ברמה המולקולרית לחומרים החשודים כבעלי השפעה מזיקה על הבריאות מרמז כי גם הם עלולים להיות רעילים לאדם.

 

דרכים לצמצם את החשיפה למעכבי בעירה ואת הסכנות הבריאותיות שעלולות להיגרם עקב השימוש בהם

מאחר שלשימוש במעכבי בעירה עשוי להיות יתרון בתנאים מסוימים, הרי שיש לשקול מהי מידת הכדאיות של השימוש בהם במוצרים שונים. שיקול זה צריך להתבסס על תהליך מסודר של הערכת סיכונים, שיבוצע באופן פרטני לגבי כל מוצר וכל שימוש.

ככלל, יש להעדיף שיפור בעמידות של מוצרים לאש בדרכים חלופיות, שאינן מצריכות שימוש במעכבי בעירה. חלופות אלה יכולות להתבסס על שינויים מבניים, טכניים או עיצוביים במוצר המוגמר. כדי להצדיק הוספה של מעכבי בעירה למוצרים צריך להוכיח את היתרונות שבפעולה זאת ביחס להשלכות השליליות האפשריות שלה על בריאות האדם. יש לבדוק כי מעכב הבעירה עצמו ונגזרותיו, כפי שהן מצויות במוצר הסופי, אינם מזיקים לבריאות האדם בעת חשיפה שגרתית. יש להביא בחשבון את סוג מעכב הבעירה, את אופי החומר הדליק שמעכב הבעירה הוכנס אליו, את אופן הוספת מעכב הבעירה למוצר המוגמר, את דרכי הזיהום האפשריות שמקורן בחומר או במוצר (שאיפה, בליעה או מגע עם העור), וכן את ההשלכות הסביבתיות של הטיפול במוצר עם סיום חייו.

כך, למשל, יש הצדקה להשתמש במעכבי בעירה בציפוי הפלסטי של כבלי חשמל. הצדקה זו נובעת מכך שמצד אחד לכבלים אלה פוטנציאל גבוה להתלקחות עקב ייעודם, ומצד שני, מינון מעכבי הבעירה בהם נמוך, זליגתם של מעכבי הבעירה מהם נמוכה, וכן משך המגע הישיר והעקיף של האדם איתם אינו ממושך. מנגד, ישנם מוצרים שהחיסרון הכרוך בשימוש במעכבי הבעירה בהם עלול לעלות על יתרון השימוש בהם - למשל מוצרי צריכה כמו ריהוט ביתי ומזרנים. בשימוש שגרתי, למוצרים אלה פוטנציאל התלקחות נמוך יחסית, מינון מעכבי הבעירה בהם גבוה יחסית, זליגת מעכבי הבעירה מהם עלולה להיות משמעותית, ומשך המגע של האדם עם מוצרים אלה ממושך.

לאחרונה קידמה הרשות הארצית לכבאות ולהצלה תקינה רשמית, לפיה יש לחייב הוספה של מעכבי בעירה למזרנים. לאחר הערכת סיכונים מקיפה שבוצעה במשרד הבריאות בהקשר זה, הוחלט במשרד הבריאות להתנגד ליוזמה זו.

   

 

מקורות

[1]     Cordner A, Mulcahy M, and Brown P. 2013. Chemical regulation on fire: Rapid policy advances on flame retardants. Environmental Science and Technology 47(13): 7067–7076.

[2]     Darnerud PO. 2003. Toxic effects of brominated flame retardants in man and in wildlife. Environment International 29(6): 841–853.

[3]     DiGangi J, Blum A, Bergman A, 2010. San Antonio statement on brominated and chlorinated flame retardants. Environmental Health Perspectives 118(12): A516–518.

[4]     Jayakody C, Myers D, Sorathia U, and Nelson GL. 2000. Fireretardant characteristics of waterblown molded flexible polyurethane foam materials. Journal of Fire Sciences 18: 430–455.

[5]     Lunder S, Hovander L, Athanassiadis I, and Bergman A. 2010. Significantly higher polybrominated diphenyl ether levels in young U.S. children than in their mothers. Environmental Science and Technology 44(13): 5256–5262.

 

 





רשות הטבע והגנים החברה להגנת הטבע Israel Nature and Parks Authority Society for the Protection of Nature in Israel