היערכות לניטור ההשפעות הסביבתיות של חוות לגידול דגים בים הפתוח מול חופי הים התיכון בישראל

פברואר 2013, גליון 1, (עמ' 5-8)



-
הדפס PDF שלח לחבר



משבר המזון העולמי נובע מנסיקת הביקוש למזון בשל הגידול באוכלוסיית כדור הארץ, מהעלייה ברמת החיים, ממעבר אוכלוסין מהאזורים הכפריים לערים ומשינוי האקלים הפוגע בחקלאות. המשבר מביא כבר עתה לעלייה במחירי המזון. משבר הדיג העולמי תורם להחמרת המחסור בחלבון מן החי, ומאיץ את פיתוח ענפי חקלאות המים והחקלאות הימית בפרט. בעשור האחרון התפתחה החקלאות הימית בים התיכון בקצב מואץ (איור 1). גידול דגי הים עובר בהדרגה מגידול במתקנים יבשתיים או סמוך לחוף, לגידול נרחב בים הפתוח, הנסמך על תשתיות ימיות רחבות היקף. כיום מתמקדות כ-80% מחוות הדגים בים התיכון בגידול שני מינים מקומיים, דג הדניס (ספרוס זהוב - Sparus aurata) ודג הלברק (Morone labrax) בכלובים בים פתוח, המשמשים לגידול רציף (משלבים צעירים ועד לבוגרים). הפעילות היבשתית של גידול הדגים מצומצמת יחסית, ומסתכמת בעיקר בשני תחומים: מכונים להטלה ולגידול ראשוני של דגיגים; ברֵכות, שנחפרו על היבשה בקרבת החוף, לפיטום דגי ים בהיקף קטן יחסית (בעיקר בצרפת ובאיטליה).

בשנים האחרונות אנו עדים לתחילתה של עלייה משמעותית בהיקף החקלאות הימית בחופי הים התיכון בישראל: מלבד חוות הדגים בנמל אשדוד, המספקת נכון לשנת 2012 כ-1,500 טונות בשנה, קיימות שתי מערכות לגידול דגים בים הפתוח המעוגנות בקרקעית הים. הן נמצאות כ-11 ק"מ מערבית לאשדוד בעומק מים של 60-55 מטר, ושטחן כ-500 דונם. היקף הייצור בים הפתוח היה כ-500 טונות בשנת 2012. לאחרונה יוזם משרד החקלאות ופיתוח הכפר את הרחבת חוות הדגים בים הפתוח ליבול עתידי מתוכנן של כ-10,000 טונות בשנה. המתחם המיועד ישתרע על 6,000 דונם (כ-5,000 לגידול דגים ומוצרי לוואי, והשאר לצורכי לוגיסטיקה ומו"פ). צריכת הדגים בישראל עומדת על כ-75,000 טונות בשנה, וחוות אשדוד מספקת כיום 2% ממנה. לאחר הרחבתה היא תספק כ-13%, בהנחה שהצריכה הכללית לא תגדל. יש לזכור כי שלל הדיג הים תיכוני זעום, ונכון לעכשיו הוא נמוך מייצור דגי הים בחקלאות ימית בחופי הים התיכון של ישראל.

איור 1

באתר נערכו ניטור רקע לקראת הקמת החווה באביב ובסתיו 2006, וניטור נוסף באביב ובסתיו 2007, לאחר הקמת החווה ואכלוסה [1, 2]. בדגימת הרקע אופיינו חברות המצע באזור קרקעית הים כטבעיות ובלתי פגועות. איכות המים והקרקעית, בדגימות שנאספו בשנת 2007, אינה שונה מנתונים מקבילים בדגימות שנאספו בשנת 2006. אוכלוסיות החי על המצע ובתוך המצע שונות, אולם ייתכן שהשוני נובע מתנודות רב-שנתיות, שבאו לידי ביטוי גם בתחנת הבקרה המרוחקת כ-11 ק"מ מחוות הדגים. למרות המלצה להמשך הניטור, לא נערכה דגימה נוספת, ואין מידע על מצב הסביבה והחי כיום. עם זאת, בניטור חוות כלובי הדגים שפעלו במפרץ אילת עד שנת 2008, נמצאו העשרה אורגנית של סביבת חוות, העברת גורמי מחלה בין דגי כלובים לדגי בר, הופעה (introduction) של מינים זרים ופגיעה פיזית בסביבה החופית. החברה לחינוך ימי בישראל, המפעילה את כפר הנוער הימי מבואות-ים, מקדמת את הסדרת הרישום הסטטוטורי של אתר הניסויים לבחינת טכנולוגיות לכלובי דגים. היקף הייצור השנתי באתר הוא עד כ-200 טונות. 

שני מסמכי מדיניות עיקריים פורסמו לאחרונה: א) מונוגרפיה המסכמת סדנת מומחים, כולם נציגי המדינות הים תיכוניות, שבחנו את היקף ההשפעה הסביבתית של חוות הדגים בים התיכון, ופרסמו המלצות למקבלי החלטות ולמנהלים בתחום הסביבה הימית [3]; ב) טיוטת מסמך מדיניות לאומי של מִנהל האוקיינוסים והאטמוספרה הלאומי האמריקאי (NOAA) [5].

במסמך מטעם מומחי הים התיכון נסקרים אמצעים לניהול סביבתי של חקלאות ימית בים הפתוח באמצעות שימוש בכלים גנטיים ומולקולריים לשם ניהול אוכלוסיות בעלות פוטנציאל כלכלי ושימורן; בחירה במינים שהעלות האקולוגית של גידולם נמוכה; תכנון המרחב הימי ומיקום זהיר של החוות במרחק נאות מאזורים מזוהמים מחד גיסא, ומאזורים בעלי חשיבות לשימור מינים, כמו שמורות טבע, בתי אומנה (בתי גידול שדגיגים בשלבי גידול ראשוניים מתגודדים בהם - (nursery ground וכדומה מאידך גיסא. יש חשיבות למרחק בין חוות כלובים ימיות, הן בגין השפעות סביבתיות הדדיות הן בגין היבטים אפידמיולוגיים (כגון תלות הפיזור המרחבי וההפצה של גורמי מחלות דגים בצפיפות אכלוס הכלובים) ואוקיינוגרפיים (זרמי ים ופעילות גלים).

שני המסמכים מפרטים את ההשפעות הסביבתיות הישירות והעקיפות העיקריות של החקלאות הימית. השפעות אלה כוללות שחרור לסביבה של פסולת אורגנית ואי–אורגנית, חומרים אנטיביוטיים וחומרי הדברה, מתכות כבדות ו-PCB המצויים במזון; הפצת פתוגנים; הופעה של מינים זרים בכוונה ושלא בכוונה והופעה של טפילים וגורמי מחלה זרים; השפעת הכלובים על צברי חי סמוכי-כלובים (cage-associated wildlife assemblages) והשפעת "פליטי כלובים" (escapees). 

נוסף על הדניס והלברק, מתכננים המגדלים להוסיף בעתיד את דקר המכמורת (Epinephelus aeneus) ואת הטונה כחולת הסנפיר (Thunnus thynnus). כל ארבעת המינים הם טורפים, והעלות האקולוגית של גידולם גבוהה יחסית, שכן להכנת מזונם בחקלאות הימית נדרש "קמח דגים", המיוצר מדגי בר מיובשים וטחונים. משקל המזון הנדרש כדי להשיג תוספת של ק"ג אחד למשקל הדג (מקדם המרה, Feed Conversion Ratio - FCR) שונה ממין למין. בדג הדניס מקדם ההמרה הוא נמוך יחסית, 1.5:1 בקירוב; אולם בטונה כחולת סנפיר הוא לפחות 8:1; כלומר, במהלך ייצור כל ק"ג טונה הולכים לאיבוד לפחות 8 ק"ג דגי בר. זהו אבדן נטו של חלבון מן הים, ועל כן, התהליך אינו נחשב בר-קיימא. הדניס, הלברק, הדקר והטונה אמנם ים תיכוניים במקורם, אך למרות זאת ישנם הבדלים גנטיים בין האוכלוסיות המטופחות לבין אוכלוסיות הבר המקומיות. בגלל ההבדלים הללו יש לפליטי הכלובים (בשל אבדן תפעולי או אירוע חריג) השפעות אקולוגיות שליליות, כגון דחיקה תחרותית או ירידת המגוון הגנטי של אוכלוסיות הבר מפאת הכלאה עם פרטים מגידול (עוד על כך בעמודים 96-92 בגיליון זה). בחקלאות הימית נפוץ השימוש במינים זרים: לישראל יובאו מוסר אמריקאי (Sciaenops ocellatus), דניס יפני (Pagrus major), ברמונדי (Lates calcarifer) ואחרים. ההשלכות הסביבתיות של גידול מינים זרים בחוות דגים ימיות בים התיכון טרם נבדקו, וקיימות מחלוקות לגבי הסיכונים הקיימים למעבר טפילים ומחלות ולגבי השפעתם של "פליטי" החוות על מינים מקומיים ועל בתי הגידול שלהם. 

לסיכום, פיתוח חקלאות ימית בת-קיימא בחופי הים התיכון בישראל, אופייה והיקפה הם רכיבים במכלול הצרכים הימיים הלאומיים שמנהלי סביבה ומקבלי החלטות דנים בהם. בשל רגישות הסביבה הימית להשפעות הסביבתיות הישירות והעקיפות של גידול תעשייתי בחוות כלובים יש להחיל על החוות את אמות המידה הנהוגות לגבי תעשיות מזהמות ולגבש תכנית ניטור ייעודית ארוכת טווח של אזור חוות הכלובים.



מקורות

[1] קרס נ וגליל ב. 2007. ניטור רקע לקראת הקמת חווה לגידול דגים בים התיכון מול אשדוד, אתר רויאל פיש. דיגומי אביב וסתיו 2006. דו"ח חיא"ל H24/2007.

[2] קרס נ וגליל ב. 2008. ניטור ימי באזור חווה לגידול דגים בים התיכון מול אשדוד, אתר רויאל פיש. דיגומי אביב וסתיו 2007. דו"ח חיא"ל H14/2008.


[3] CIESM. 2007. Impact of mariculture on coastal ecosystems. Ciesm Workshop Monographs n32. Lisboa, 21-24 Feb 2007; Monaco: CIESM. 

www.ciesm.org/online/monographs/lisboa07.pdf 

[4] Deniz H and Massa F. 2011. Aquaculture development in the Mediterranean region. FAO and EUROFISH Regional Workshop on WTO and Fisheries: An update on WTO and market access issues in fisheries and aquaculture. 8-10 Nov 2011; Istanbul (Turkey). 

[5] NOAA. 2011. National Aquaculture Research and Development Strategic Plan. Draft. www.nmfs.noaa.gov/aquaculture/docs/research/jsa_draft_aq_research_plan.pdf.

 





רשות הטבע והגנים החברה להגנת הטבע Israel Nature and Parks Authority Society for the Protection of Nature in Israel