כלך דו-דורי בהר עמשא – העתקת הצלה ותוצאותיה

יוני 2012, גליון 2, (עמ' 141-142)



-
הדפס PDF שלח לחבר



איור 1, איור 2כלך דו-דורי (Ferula biverticillata) הוא עשב רב-שנתי ממשפחת הסוככיים. המין אנדמי ללבנט וידוע על הימצאותו רק בישראל ובסוריה [2, 4]. דפוס התפוצה המקוטע של הצמח בארץ היה אחד מהטעמים להשערה שמדובר לא רק באוכלוסיות מרוחקות, אלא במינים שונים [1], אך לא נמצאו מספיק הוכחות לכך [2]. בעשורים האחרונים תועדו אוכלוסיות הכלך רק בשלושה אזורים - במורדות החרמון, בדרום הרי יהודה ובהר הנגב [2]. שדות הם אחד מבתי הגידול העיקריים שלו [3]. בעבר גדל המין בארץ ב-10 אתרים, אך ב-6 מהם כבר נכחד והוא נמצא בסכנת הכחדה בישראל בכלל [2]

כלך דו-דורי מלבלב בחורף, ושושנת עליו השרועים (איור 1) מתייבשת בתחילת הקיץ. הפריחה היא בסוף הקיץ ובסתיו, אחרי שהעלים היבשים כבר פוזרו ברוח. לאחר הבשלת הזרעים (איור 2) מתנתקת התפרחת מהשורש ומתגלגלת ברוח כיחידה אחת להפצת זרעיה. לצמח שורש מרכזי עבה מאוד (איור 2) המשמש לאגירת חומרים מזינים ומים, והמסתעף ברוב הפרטים ליחידות משנה (עד 6).

פגיעה קשה בכלך דו-דורי התגלתה בנובמבר 2005 באזור הר עמשא (בשטח חקלאי ליד הפנייה מכביש 80 אל הדרך ליישוב הר עמשא), שנמצאת בו אחת משתי האוכלוסיות הגדולות שנותרו בחלק הדרומי של ישראל (נוסף לזו שבנחל ניצנה עליון [2]). הפגיעה נגרמה במהלך הכשרת הקרקע לפעילות חקלאית אינטנסיבית. בפעולת הצלה נאספו מפני הקרקע או נחפרו מתוך האדמה שורשים (החלק המרכזי) של 55 פרטים: 45 שלמים ו-10 עם פגמים מסוימים (אך ללא פגע בנקודת ההתחדשות). אורכם נע בין 25 ס"מ ל-65 ס"מ (הממוצע 39.7±10.0 ס"מ) והעובי המֵרבי של השורש (או של יחידת הסתעפות בשורש) נע בין 21 מ"מ לבין 95 מ"מ (הממוצע 53.0±19.2 מ"מ). משקל השורשים של 93% מהפרטים היה בין 60 גרם לבין 730 גרם, אולם הוא יכול לעלות על 1 ק"ג, ובמקרה אחד הגיע אף ל-3 ק"ג. המידע על ממדי השורש של כלך דו-דורי (המדידות בוצעו רק בשורשים שלמים) לא קשור רק לפעולת ההצלה שבוצעה ולהעתקות מאולצות עתידיות, אלא מדובר בידע חדש לגבי המין. 

בית גידולו העיקרי של הצמח בדרום הרי יהודה - קרקעות עמוקות (כחצי מטר לפחות) - מעובד כמעט כולו. בתחום שמורת הר עמשא הוא קיים בקטעים מצומצמים בלבד, והם אלה שנבחרו כיעד להעתקה. השורשים חולקו לשלוש קבוצות (בפרופורציה אחידה לפי ממדיהם ומידת שלמותם) ונשתלו בשלושה מקומות שונים בתחום השמורה (טבלה 1). בהמשך נערך מעקב אחרי תוצאות ההעתקה: ספירת הפרטים לפי שושנות העלים ובדיקת הפריחה.

טבלה 1נתוני המעקב מראים (טבלה 1) שבעונת הצמיחה הראשונה לבלבו 20% בלבד מהפרטים שנשתלו בשמורה, אך בשנה השנייה נצפו מלבלבים כ-64% מהצמחים שהועתקו. לפי מספר שושנות עלים שתועדו בשנה החמישית ובשנה השביעית לאחר העתקה (טבלה 1), שיעור הפרטים שנקלטו הוא כ-66%. אולם מהשוואת מספר שושנות העלים בשנים השונות בקבוצות שנשתלו (טבלה 1), עולה שלא כל הפרטים של כלך דו-דורי מלבלבים מדי שנה, ולכן אפשר שאחוז הקליטה גבוה אף יותר. 

לעומת השרידות של רוב פרטי הכלך שתועדה במשך שבע שנים לאחר ההעתקה, הפריחה נצפתה בפרט אחד בלבד (12.10.2011) בשלוש השנים שהבדיקות נערכו בהן (2007, 2009, 2011). בהקשר זה יש לציין שהידע על הביולוגיה של המין לוקה בחוסר. על פי חקר מינֵי כלך שונים במרכז אסיה, יכולה תקופת הגידול של הצמחים עד הפריחה הראשונה להימשך יותר מעשר שנים, ויש בהם מינים שפורחים מספר פעמים במחזור חייהם (polycarpic plants), אך לא בהכרח כל שנה, לצד כאלה שפורחים רק פעם אחת בחייהם, ולאחר מכן מתים [5, 6] (monocarpic plants). על פי המעקב של שמידע אחרי שתי אוכלוסיות של כלך דו-דורי במורדות החרמון משנת 1973 עד שנת 1982, ברוב השנים (חמש שנות בדיקה לפחות) הצמחים לא פרחו [1]. בכל אחת משתי האוכלוסיות הללו נצפה, באחת משנות המעקב, פרט בודד בלבד עם עמוד פריחה בין עשרות הפרטים שתועדו לפי שושנות העלים  [1] . בשל כך, העובדה שברוב הפרטים שהועתקו בהר עמשא עדיין לא תועדה הפריחה, אינה מעידה על בעיה בשלב זה, ודרוש המשך המעקב. 

על פי תוצאות הניסוי ניתן להמליץ על העתקת כלך דו-דורי במקרים שלא ניתן לשמור על הצמחים בבית גידולם. יש לשקול העתקות נוספות של פרטים מאוימים מהשטח החקלאי בהר עמשא, ומומלץ להשלים את שלוש האוכלוסיות החדשות בשמורה עד לגודל של חמישים פרטים לפחות בכל אחת מהן. 

 

מקורות

[1] שמידע א. 1982. כלך הרמון - Ferula ramonensis - מין חדש למדע, מאזור הר הנגב הגבוה. רתם 4: 39-32. 

[2] שמידע א ופולק ג. 2007. הספר האדום, צמחים בסכנת הכחדה בישראל, כרך א'. ירושלים: רשות הטבע והגנים.

[3] Danin A. 2004. Distribution atlas of plants in the Flora Palaestina area. Jerusalem: Israel academy for science and humanities. 

[4] Hand R. 2011. Apiaceae. In: Euro+Med Plantbase - the information resource for Euro-Mediterranean plant diversity. ww2.bgbm.org/EuroPlusMed. Viewed 15 Feb 2012.

[5] Korovin EP. 1951. Ferula L. In: Schischkin BK (Ed). Flora SSSR, vol 17. Moskva: Izdatelstvo Akademii Nauk (in Russian).

[6] Safina LK and Pimenov MG. 1984. The Ferulas of Kazakhstan. Alma-Ata: Nauka (in Russian).

 





רשות הטבע והגנים החברה להגנת הטבע Israel Nature and Parks Authority Society for the Protection of Nature in Israel