טיפול באזורי חיץ לאש והשפעתו על סכנת שריפה ביערות מחטניים
מור אשכנזי, יוג'ין דוד אונגר, יוסי משה, יחזקאל אברהם, חנוך צורף ויגיל אסם
אפריל 2018, גליון 1, (עמ' 30-39)


הדפסשלח לחבר PDF


תקציר
עלייה בחומרת השריפות בישראל בעשורים האחרונים הביאה להקמת אזורי חיץ לאש (להלן חיץ) ביער. מטרת המחקר הייתה לבחון השפעת טיפולי חיץ (עוצמות דילול שונות של המין הנטוע) על הכמות וההרכב של חומרי דלק צמחי ועל סכנת השריפה. המחקר התמקד בהשוואה בין חיץ מוצל וחיץ פתוח, מתוך הבנה כי דילול עצי היער יוביל להתפתחות מואצת של צמחיית תת-היער שעלולה להשפיע על סכנת השריפה. נסקרו עשרה אתרים שעברו טיפולי חיץ ביער מחטני בוגר שבע שנים קודם לכן. בכל אתר שלוש חלקות סמוכות שייצגו עוצמות דילול שונות של עצי היער: דילול חזק (חיץ פתוח), דילול מתון (חיץ מוצל) וביקורת ללא דילול. נמדדו וחושבו הכמות וההרכב של חומרי הדלק בעצי היער ובצומח המעוצה והעשבוני בתת-היער, חומר עץ שוכב ונשר עלים. נתונים אלה אפשרו שימוש במודל מתימטי-פיזיקלי לחיזוי התנהגות שריפה. נמצא קשר חיובי בין עוצמת הדילול לבין הצטברות עומס הדלק בתת-היער לאחר הדילול. בשל כך, הקצב הצפוי של התפשטות האש בתת-היער היה האיטי ביותר בטיפול הביקורת, ועלה בהדרגה עם העלייה בעוצמת הדילול. לעומת זאת, הסכנה להצתת צמרות הייתה נמוכה מאוד בכל הטיפולים. עוד נמצא כי בעומס דלק נתון בתת-היער, הסכנה לקיום שריפת צמרות פעילה פוחתת משמעותית עם העלייה בעוצמת דילול העצים. המודל גילה סף עומס דלק קריטי בתת-היער (1 ק"ג למ"ר), שמעבר לו הסיכוי להצתת צמרות גדל משמעותית. על בסיס המחקר פותח כלי יישומי לתכנון ולניהול שוטף של אזורי חיץ ביערות מחטניים בארץ. תוצאות המחקר מדגישות את חשיבות הטיפול בצמחיית תת-היער באזורי חיץ לאש.

Previous Next
רשות הטבע והגנים החברה להגנת הטבע Israel Nature and Parks Authority Society for the Protection of Nature in Israel