הכרת המגוון הגנטי של מיני האלונים הגדלים בארץ – בסיס להצלחה בנטיעות
גבריאל שילר, גלינה שקלר ולאוניד קורול
אוקטובר 2014, גליון 2, (עמ' 181-188)


הדפסשלח לחבר PDF


תקציר

בתחום היערנות, שעוסקת במיני צמחים שלא עברו ברֵרה מכוונת לשם טיפוח תכונות מסוימות, ידוע כי יש מתאם בין מגוון גנטי גבוה בצמח הבודד לצמיחה טובה שלו ולבריאותו. מכיוון שהדרישה לשתילים איכותיים של מיני אלונים מקומיים למטרות נטיעה בשטחים הפתוחים, ביערות, בפארקים ובגינות בארץ מתעצמת בשנים האחרונות, חשוב להכיר את הגנטיקה של אוכלוסיות עצי האלון בארץ. רצוי לאסוף את חומר הריבוי (בלוטים) כדי לגדל שתילים איכותיים מאוכלוסיות בעלות מגוון גנטי גבוה יחסית במסגרת המין. כדי לספק את המידע נחקרים המגוון הגנטי (השונות הגנטית) הכללי של המין, וכן המגוון בין ובתוך אוכלוסיות רבות שלו, בכל אחד משלושת מיני האלון העיקריים: אלון התבור, אלון התולע ואלון מצוי.

לשם קביעת המגוון הגנטי נעשה שימוש בסמנים גנטיים מולקולריים מסוג RAPD, משמע Random Amplified Polymorphic DNA, שהיו מקובלים במחקרים מסוג זה בעת ביצוע המחקר. השיטה הופעלה על די–אן–איי שהופק מעלים בריאים שנקטפו מכ–50 עצים בכל אוכלוסייה (בית גידול). דגימות נאספו מ–16 אוכלוסיות של אלון התבור, מ–24 אוכלוסיות של אלון מצוי ומ–14 אוכלוסיות של אלון התולע.

התוצאות של ספירת התדירויות של הסמנים הגנטיים באוכלוסייה ובמין שימשו בסיס לחישובים סטטיסטיים בעזרת תכנַת מומחה ייעודית. התוצאות שהתקבלו הראו כי המגוון הגנטי (השונות הגנטית במין - Ht) בשלושת מיני האלונים הוא: אלון התבור=0.414, אלון התולע=0.398 ואלון מצוי=0.354. ההבדלים בתדירות של הסמנים הגנטיים השונים באלון התבור אפשרו לקבץ את אוכלוסיותיו לשלוש התקבצויות גאוגרפיות–אקלימיות. התוצאות שהתקבלו עבור אלון מצוי הראו כי למרות הבדלים קטנים ביותר במבנה הגנטי בין האוכלוסיות, ניתן לקבץ אותן על פי האזורים הגאוגרפיים–אקלימיים העיקריים במדינה. לעומת זאת, התוצאות של הבדיקה הסטטיסטית בנתונים של אלון התולע הראו כי לא ניתן לגבש התקבצויות גאוגרפיות–אקולוגיות במין זה; לכל אוכלוסייה מקומית המבנה הגנטי שלה. 


Previous
רשות הטבע והגנים החברה להגנת הטבע Israel Nature and Parks Authority Society for the Protection of Nature in Israel