הפסולת הימית בחופי הים התיכון של ישראל - מאפיינים, מקורות ודרכי התמודדות
גליה פסטרנק, אהוד שפניר, דב צביאלי, דלית מוהר, אסף אריאל ורני עמיר
מאי 2014, גליון 1, (עמ' 25-31)


הדפסשלח לחבר PDF


תקציר

פסולת ימית מוצקה היא בעיה עולמית, וכמותה בימים ובאוקיינוסים נמצאת במגמת עלייה מדאיגה. אחרי שנים של הזנחה עלתה הבעיה לראש רשימת המשימות של המִנהל הסביבתי בעולם, והוכרה כמפגע סביבתי, בטיחותי, תברואי וכלכלי, שאין לו פתרון קסם, אך בהחלט אפשר למזערו. למרות זאת, רמת ניקיון החופים השתפרה בישראל בשנים האחרונות בזכות שילוב מספר פעולות במסגרת תכנית "חוף נקי" של המשרד להגנת הסביבה, שכללה ניקוי, הנהגת "מדד חוף נקי", אכיפה, חינוך, הסברה ופרסום. בשנת 2012 החל מחקר חדש בחופי הים התיכון של ישראל, שמטרתו לאפיין את מרכיבי הפסולת הימית, מקורותיה ופיזורה במרחב ובזמן, בשיטות בנות–השוואה עם נתונים דומים מרחבי העולם. תוצאות ראשוניות מלמדות שמקור מרבית הפסולת הוא ביבשה, וכי קיימת שונות בין מקורות הפסולת בקטעי החוף השונים. בשני החופים הדרומיים ביותר בישראל (זיקים וניצנים) יש הרבה פחות פריטים המזוהים כפסולת ממקור יבשתי, וחלק מהפסולת מגיע אליהם מעבר לגבול הדרומי של ישראל. המאמר משלב סקירה של מדיניות הטיפול בבעיית הפסולת הימית בישראל ותיאור של המחקר בנושא זה, המצביע על הצורך להרחיב את הטיפול בבעיה.


Previous Next
רשות הטבע והגנים החברה להגנת הטבע Israel Nature and Parks Authority Society for the Protection of Nature in Israel