הפחתת שטפי חנקה למי תהום מתחת לפרדסים על סמך הדמיות דישון במודלים מכויָלים
רועי שפירא ודניאל קורצמן
פברואר 2013, גליון 1, (עמ' 50-55)


הדפסשלח לחבר PDF


תקציר

חנקה היא המזהם המשמעותי ביותר במי תהום בארץ. חלק ניכר מהחנקן שמשמש לדישון בשטחים חקלאיים מחלחל כחנקה מתחת לבית השורשים, ומשם דרך התווך הלא-רווי העמוק אל האקווה. מחקר זה מתמקד בשטפי חנקה לאקוות החוף מתחת לפרדסים בקרקעות חמרה בשרון. בית השורשים של עצי הדר והתווך הלא-רווי העמוק שמתחתם נדגמו לצורך בדיקות של משתנים כימיים ופיזיקליים המשפיעים על הסעת חנקה. מודלים של זרימה אנכית והסעת אמון וחנקה דרך האזור הלא-רווי, כוילו לנתוני הדגימות שנאספו בעזרת תכנת HYDRUS-1D. המודלים המכוילים שימשו להדמיית רמות דישון מופחתות. הדמיות שיושמה בהן מחצית מכמויות הדשן החנקני המשמשות כיום בחלקות שנדגמו (לא כולל החנקן שבמי ההשקיה), נמצאו יעילות מבחינה חקלאית-סביבתית: רמות דישון אלה גרמו להפחתה של כ-75% בחלחול החנקה לאקווה, בעוד שקליטת החנקן על-ידי השורשים נותרה קרובה להמלצות משרד החקלאות ופיתוח הכפר לדישון פרדסים. רמת הדישון המופחתת תוריד את הריכוז הממוצע במים שבנקבובי התווך הלא-רווי אל מתחת לתקן החנקה למי השתייה, ולכן מוצעת כרמת דישון מיטבית לפרדסים בקרקעות חמרה, מעל אקוות החוף.


Previous Next
רשות הטבע והגנים החברה להגנת הטבע Israel Nature and Parks Authority Society for the Protection of Nature in Israel