מרקמים אקולוגיים: מערכות אקולוגיות בצפון הנגב כמודל
משה שחק
ינואר 2011, גליון 1, (עמ' 29-18)


הדפסשלח לחבר PDF


תקציר

מטרת המאמר היא להציע גישה לתיאור מערכות אקולוגיות: גישת המרקמים האקולוגיים. גישה זו מתארת מערכת אקולוגית כרשת רבת תהליכים, פשוטה יחסית, המקשרת בין המרכיבים הביוטיים וההיבטים הביופיזיקליים של מבנה המערכת ותפקודה. הדגש בתיאור המערכת כמרקמית הוא על יחסי גומלין בין תהליכים ולא על יחסי גומלין בין ישויות כגון מינים. גישת המרקמים משלימה את הגישה הקלסית, שהמערכת האקולוגית תוארה בה כתהליך של זרימת אנרגיה או של מִחזור יסודות. תהליכים של שינויים בנוף, זרימת מים או תהליכים גאומורפולוגיים לא נכללו בתיאור המערכת.

יתרונו של המרקם האקולוגי כמודל מערכתי, הוא בתיאור רשת מאורגנת של מספר קטן יחסית של תהליכים הנובע מיחסי גומלין של מספר גבוה של ישויות במערכת האקולוגית. כאקולוגים או כאנשי ממשק אין אנו יכולים לעקוב אחר המספר הרב של יחסי הגומלין במערכת, אולם ביכולתנו לעקוב אחר תוצאותיהם כפי שהן מתוארות במודל המרקם. מודל המרקם מאפשר מעקב מושכל אחר מערכת המשובים במערכת האקולוגית. מעקב זה מאפשר ניתוח של המערכת האקולוגית ככלי לביצוע החלטות ממשקיות בעולם משתנה וכן לצורכי מדע.

המאמר מבסס את הגישה המרקמית על מודל אקולוגי של צפון הנגב, הנשען על מחקרי שדה ארוכי טווח. המודל מתאר את צפון הנגב כמרקם אקולוגי בן 11 תהליכים הקשורים זה בזה. כדי להקיש מהמרקם האקולוגי של צפון הנגב על מרקמים אקולוגיים ככלל, בוחן המאמר את מאפייני האזור בהקשר של שני מושגים: מבנה היררכי ומערכת משובים.

במאמר נדונה תגובת המרקם לשינויים חיצוניים, והיא מודגמת על–ידי תגובת מרקם צפון הנגב לעלייה בתדירות בצורות.
 


Next
רשות הטבע והגנים החברה להגנת הטבע Israel Nature and Parks Authority Society for the Protection of Nature in Israel